יש ילדים שזוכרים את "שנות הלימודים הנפלאות" כסדרה של השפלה ובריונות מתמשכת, ולעיתים מכריחים אותם לחשוב על התאבדות. לפעמים די בהתערבות של מבוגר בכדי לעצור את ה"עינוי "הזה, אך גם ההורים הכי אוהבים לא תמיד יודעים מה קורה, מכיוון שהילד עלול להיות כל כך מאוים או נואש שהוא אפילו יסתיר מהם את האמת המרה הזו.
הוראות
שלב 1
פציעות לא מוסברות
אם הילד חוזר יותר ויותר עם שריטות, בליטות, חבורות, שאת מקורם הוא מסביר בטעות - נפל, מעד, פגע בפינה, כדאי לדבר איתו שאין לאף אחד את הזכות לפגוע בו ואת סיפור הפציעות שנגרם עליו אינו "בגידה". עבריינים נוטעים לעתים קרובות לילדים שרק חלשולים ותפרצנים מספרים על המכות שנגרמו. הבהירו לילדכם שזה לא המקרה.
שלב 2
דברים אבודים ומפונקים
כדאי להיזהר אם ילד מתחיל להביא דברים מקולקלים מבית הספר בתדירות גבוהה מהרגיל או שחפצים מסוימים מתחילים להיעלם ללא הסבר סביר. לא תמיד אלימות היא פיזית, לפעמים די בלחץ פסיכולוגי. אל תתחיל שיחות עם ילדך בביטויים: "שוב אתה …", "אתה לא יכול לקבל מספיק מ …", "ההורים עובדים ואתה …", נסה לבנות שיחה על את האובדן והנזק בצורה אוהדת ולגלות בדיוק מה קורה.
שלב 3
אובדן עניין בבית הספר
העובדה שהילד הסקרן שפעם הפך לילד עקשן שאינו רוצה להשלים את משימות המורה וללכת בדרך כלל לבית הספר יכולה לשמש "פעמון". אגב, במקרה שדחיית הילד מכוונת במיוחד לנושא מסוים אחד. כדאי לקחת בחשבון שמקור ההתעללות הפסיכולוגית בבתי הספר הוא לא תמיד ילדים.
שלב 4
מחלה גופנית
מחלות "פעמון" חמורות - כאבי ראש, בעיות בטן, "קפיצה". אם מקלים על כל התסמינים כאילו בידיים, אחרי שאתה משאיר את הילד בבית, זה לא אומר שהוא מזויף ועצלן, בהחלט יתכן שהלחץ הפסיכולוגי עליו בבית הספר כל כך גדול שהוא מתחיל לחוות הפרעות פסיכוסומטיות.
שלב 5
עינוי עצמי
חוסר היכולת לבקש עזרה, תחושות של פחד והשפלה, תחושת חוסר האונים של עצמו, כל זה יכול להוביל לכך שהילד יתחיל לפגוע בעצמו - לקרוע את שערו, לשרוט את עצמו, במקרים חמורים יותר, לעזוב מספר חתכים בקוד. אלה סימנים רציניים מאוד, שהם רק קריאות שקטות לעזרה.
שלב 6
בידוד עצמי
ילדים, כמו מבוגרים, רוצים לפעמים להיות לבד, אבל אם יום אחר יום הילד מסתגר בחדרו, לא רוצה לראות חברים איתם הוא היה קרוב לאחרונה, חבריו לכיתה הפסיקו להתקשר אליו, הגיע הזמן שההורה יחשוב - מה קורה? האם הילד הפך למטרת בריונות? כך קורה שילדים הופכים למנודים אחרי פעולות קטנות, אך עדיין לא נראות מצידם, ולכן קשה להם עוד יותר לספר לזקניהם על מה שקרה. היו סבלניים, שכנעו את ילדכם שיחד תוכלו לתקן הכל.
