רוב המבוגרים מגיבים ברוגז לדמעות של ילדים ורוצים שהתינוק הבוכה יירגע מוקדם יותר. בכל דרך.
גישה כזו מצד מבוגרים נסלחת לאלה שאינם קשורים ישירות לגידולו של ילד. אבל עבור אמא, לפנינו משימה רצינית: לברר את הסיבה לבכי בהקדם האפשרי ומיד לחסל אותה.
אל תשכח שתפקוד הבכי אצל תינוקות וילדים גדולים יותר הוא שונה. ילדים מתחת לגיל שנתיים מתחילים לבכות מהסיבות הבאות:
- רוצה לאכול
- אתה צריך להחליף את החיתול,
- הילד קר או חם,
- דורשים תשומת לב
- רוצה לישון,
- משהו כואב.
סביר להניח שהמשימה הקשה ביותר תהיה לקבוע מה כואב לילד. אמהות יכולות להבחין מה פירוש כל זעקה. בכאב הוא רציף ואחיד. הסיבה השכיחה ביותר היא קוליק ושיניים. אם בכל זאת לא ניתן היה לברר מה כואב לילד, עליך לפנות לרופא.
עם ילדים מעל גיל שנתיים המצב קצת יותר קל. הילד כבר יכול לדבר קצת ומבין את השאלות שלך. לכן קל יותר להבין את צרכיו. אבל יש גם חסרון למטבע - גחמות והתפרצויות זעם הולכות ומתרחבות, המשמשות כאמצעי מניפולציה.
אבל לא כל בכי הוא מניפולציה. כשילד נופל או שובר בטעות את הצעצוע האהוב עליו, או שילד אחר נעלב, זו סיבה אמיתית לבכות. עבור הקטנטנים זו אפילו צער שלם. במקרים כאלה התינוק רק צריך לבכות. אל תסיחו את דעתו, אל תרגיעו ואל תתביישו, ויתרה מכך, אל תשאלו שאלות או תשכנעו, פשוט היו שם, עטפו אותו בהגנה ותשומת לב אילמת, הרימו אותו וחבקו אותו. ברגע זה הילד עובר תהליך אחראי, התינוק משוחרר מחוויות לא רצויות. אפשר גם לדבר מאוחר יותר, כשהרגשות שוככים, הנשימה תתאזן, והדמעות יתייבשו.
אם עברת מניפולציה ממוקדת (היסטרית עד שהוא משיג את מבוקשו), אז הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות במצב כזה הוא התעלמות. הילד צריך להבין שתדבר איתו אחרי שהוא נרגע לחלוטין.
אתה יכול להשאיר אותו לבד לזמן מה. הילד מסדר תיאטרון לצופה אחד, ואם הוא לא שם, ההופעה מבוטלת. ועם הזמן ילדכם יבין שהוא לא ישיג דבר בדרך זו, ובעתיד הילד יפסיק לנקוט בשיטות כאלה.
