ניסוי "כלא" בסטנפורד הוא אחד הניסויים הפסיכולוגיים המפורסמים ביותר, המדגים עד כמה מגע של ציוויליזציה הוא אשלייתי על כל האנשים. זה התרחש עוד בשנת 1971, אך תוצאותיו עדיין מעוררות דיון.
הוראות
שלב 1
בשנת 1971 העלה הפסיכולוג פיליפ צימברדו פרסומות בעיתונים שהזמין מתנדבים להשתתף במחקר פסיכולוגי תמורת 15 דולר ליום. לאחר שגייסה קבוצת 24 הזכרים, המתנדבים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות משנה: "שומרים" ו"אסירים ". את תפקיד "הכלא" מילאו מרתפי המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד.
שלב 2
מטרת הניסוי העיקרית הייתה להבהיר את מאפייני ההתנהגות האנושית בתנאים של תפקידים שהוטלו והגבלות על חופש. מחבר הניסוי דאג ליצור פמליה מסוימת: הסוהרים קיבלו מועדוני עץ, משקפיים כהים, חליפות הסוואה, והאסירים נאלצו ללבוש גלימות גדולות ונעלי בית מגומי.
שלב 3
הסוהרים לא קיבלו משימות ספציפיות, אלא נדרשו להוציא אלימות כלשהם, והחובה העיקרית נקראה סיבובים קבועים במתחם ה"כלא ". בנוסף, הסוהרים נאלצו לעזור לשמור על האסירים בתחושת תקווה ופחד.
שלב 4
לשם אותנטיות רבה יותר, המשתתפים שקיבלו את תפקיד האסירים נעצרו ללא אזהרה באשמת חיזוק, טביעת אצבע וצילום, והדבר נעשה על ידי שוטרים אמיתיים: פיליפ צימברדו הסכים עם ראש מחלקת המשטרה.
שלב 5
מחבר הניסוי מציין כי המחקר יצא מכלל שליטה באופן מפתיע במהירות: ביום השני ביצעו האסירים מהומה, שדוכאה באכזריות על ידי השומרים. אף על פי שכל המשתתפים בניסוי היו אנשים משכילים, נציגי מעמד הביניים, הם החלו לגלות נטיות סדיסטיות באמת: הסוהרים אילצו את האסירים להתאמן, נעלו אותם בבידוד, לא אפשרו להם לישון או להתקלח. כל מפקד הפך לסדרת בריונות.
שלב 6
במקום השבועיים בהם תוכנן המחקר, הניסוי נמשך שישה ימים בלבד, ולאחריו היה עליו לצמצם אותו. אף על פי כן, גם בזמן כה קצר הושגו מסקנות חשובות רבות. הניסוי הראה עד כמה המצב וההקשר יכולים להשפיע על התנהגות האדם, לשנות את אישיותו, את עמדותיו המוסריות והאתיות. תוצאות המחקר של צימברדו הוגשו למשרד המשפטים האמריקני. במהלך שערוריית העינויים בכלא אבו גריב בשנת 2004, זימברדו שימש כמומחה במשפט נגד סוהר סדיסטי.
