הנוער נחשב לתקופה הטובה ביותר בחיים: אדם בריא, מלא כוח, כל חייו קדימה. אבל לצעירים יש גם דאגות ובעיות משלהם. בפרט, בנות בגילאי 18-20 מודאגות מאיך להתחתן בהקדם האפשרי.
הרצון להקים משפחה הוא טבעי לאדם, אך עבור נערות בגילאי 18-20 זה מקבל משמעות מיוחדת. מקלים על ידי גורמים פסיכולוגיים וגם חברתיים.
סטריאוטיפים חברתיים
קשה לחיות בחברה ולהיות חופשי מהסטריאוטיפים הטבועים בה. זהו אחד המרכיבים השמרניים ביותר של התודעה הציבורית, והשחרור לא ביטל סטריאוטיפים לגבי נשים.
אחד מהם הוא הרעיון של אישה בהיותה "משפחה מלכתחילה". החברה סולחת בקלות לאישה שלא מימשה את עצמה בעבודתה, אך אינה רוצה לסלוח לאישה שלא הפכה לאישה ואם. אישה שהגיעה לגבהים בפעילות מקצועית מסתכלת ברחמים מזלזלים למחצה: "מה עוד היא יכולה לעשות אם אף אחד לא יתחתן."
סטריאוטיפ נוסף מתבטא בנוסחה הישנה של שידוכים: "יש לך מוצר, יש לנו סוחר." האישה נתפסת באמת כ"סחורה ", והאיש - כ"קונה". באופן מסורתי, מאמינים כי גבר שלא מקים משפחה עושה זאת מרצונו החופשי, ואישה שנותרה לא נשואה אינה מספיק טובה כדי לעניין אף אחד. זה בא לידי ביטוי אפילו באמנות: בסרטים וברומנים, ככלל, רווקים ישנים מצטיירים כעמיתים עליזים וחמודים, ועוזרות זקנות מצטיירות כאנשים מרהיבים, כועסים על כל העולם.
סטריאוטיפים כאלה אינם יכולים אלא להשפיע על ההערכה העצמית של הילדה. מחשש לתווית הבוז של "המשרתת הזקנה", היא מבקשת להיפרד מהילדות במהירות האפשרית, כשהיא מבינה ש"מחיר הסחורה "יורד עם הגיל, בכל שנה היא מפחיתה את הדירוג ב"שוק הכלות".
שואפים לחופש
בגיל 18-20 אדם נקלע למצב פרדוקסלי. מצד אחד, זה כבר לא ילד או אפילו נער, מדובר במבוגר שיש לו את כל הזכויות האזרחיות והוא מפותח לחלוטין כאדם. מצד שני, בגיל זה, אנשים, ככלל, עדיין רק לומדים, ואם הם עובדים, אז בתפקידים בשכר נמוך ולכן הם תלויים כלכלית בהוריהם ונאלצים לחיות איתם אותה דירה.
עבור ההורים, ילדים מבוגרים נותרים ילדים שאפשר לצעוק עליהם, קורעים גירויים, מתעלמים מדעתם, ולא מכירים בזכותם לפרטיות. המצב קשה במיוחד במשפחות בהן ילדים מבוגרים נאלצים לחיות לא רק עם הוריהם, אלא גם עם סבא וסבתא.
בעמדה כזו הוא צעיר מכל מין, אבל לילדה יש תקווה להיפטר מהדיקטטורה ההורית. באופן מסורתי, האישה הולכת לבית בעלה, ולכן הילדה יכולה לקוות להתחתן ולעזוב את בית ההורים.
החותנים והחותנות עשויים להתגלות כאותם ערסים ביתיים כמו ההורים, אך הילדה עדיין לא חושבת על כך. אם לא ניתן ליצור קשרים עם קרובי משפחה חדשים, עדיין יהיה לה אדם קרוב בדמות בעלה שיוכל להגן עליה, והיא חסרת הגנה מול הוריה.
כל הנסיבות הללו מאלצות בנות בגיל 18-20 להתחתן ללא היסוס. בחלק מהמקרים זה מסתיים באכזבות, גירושין וחיים שבורים.
