על כל אם להחליט בעצמה האם יש צורך להרגיל את ילדה להרגל כזה כמו דמה. אחרי הכל, אז אתה צריך לגמול את זה, וככל שהילד יהיה תלוי יותר בדבר הזה, כך ההפרדה תהיה כואבת יותר. האם אתה צריך להלחיץ את התינוק פעם נוספת, או שאתה יכול להסתדר בקלות ללא מוצץ?!
מוצץ הוא פריט של ילד קטן הדרוש בכדי לספק את רפלקס היניקה של התינוק. לא להתבלבל בשום צורה עם פטמה - יש צורך לשאוב את הנוזל מהבקבוק.
מוקדם יותר, בתקופת ברית המועצות, כל ילד מהימים הראשונים לחייו היה רגיל לדמה. ועכשיו אסור להשתמש בהם אפילו בכל בתי החולים ליולדות. נכון לעכשיו, אמהות רבות תוהות: האם יש צורך ללמד על מנת להיגמל מאוחר יותר? כמו ילד עם מוצץ בפה, מה שאומר שהוא עסוק במשהו. ילדים רבים מסתדרים בסדר גמור בלי התכונה הזו. זה נכון במיוחד לילדים הניזונים משד אמם. הם מספקים את כל רפלקס היניקה שלהם בזמן האכילה, ולכן הם בכלל לא צריכים מוצץ. השד של אמא מחליף גם מוצץ וגם בקבוק, והוא גם חומר הרגעה טוב.
אבל אנשים מלאכותיים הולכים לעתים קרובות עם דמה, עד 2-3 שנים. ניתן לפתור בעיה זו על ידי רכישת בקבוק עם פטמה הדומה לפטמה של אמא שלך. ואז התינוק לאט לאט ובמקביל ישביע את רפלקס היניקה.
יש תינוקות שאוהבים למצוץ את הבוהן. בימים הראשונים לחייהם כמעט כל הפירורים עושים זאת, אך עם הזמן רבים שוכחים מההרגל הרע הזה. אבל יש כאלה שלא מוציאים את האגודל מהפה עוד כמה שנים. ברגעים כאלה דמה באה להצלה. זה עדיין עדיף.
דמה עוזרת לפירורים רבים להירגע, להירדם, במיוחד לטיול. אבל אין צורך ללמד ילד להיות עם הדבר הזה 24 שעות ביממה. כיום מקובל להאמין כי דמה משפיעה לרעה על התפתחות הדיבור והנשיכה. אבל זה לא המקרה. אחרי הכל, רוב המבוגרים גדלו בתקופת ברית המועצות, כאשר דמה הייתה חובה מהימים הראשונים. ויש מעטים מאוד עם נגיסה רעה. הדבר תקף גם לפיתוח מנגנון הדיבור.
אם בכל זאת אתה מחליט לתת דמה מסיבה כלשהי לילדך, עליך לבחור באיכות טובה, אל תשכח לשטוף או לעקר אותה ללא הרף, וגם לקנות חדשים בזמן. ובכלל, עדיף שיהיו 2-3 חלקים במקרה של נפילה או אובדן לא צפוי.
