זו שאלה קשה לכל הורה. על פי הנוהג הפסיכולוגי, ילד שאינו מסוגל לחלוטין להילחם בחזרה יכול להתבגר חלש, לא מסוגל לעמוד על שלו. מה הדבר הנכון לעשות?
אם הילד לא מגיב למכות והתקפות, אז הוא הופך לאובייקט פוטנציאלי לפעולות אגרסיביות נוספות וללעג מצד עמיתים. הצד השני של המטבע הזה הוא ילד שיודע להשיב מלחמה, להילחם, יכול להתבגר בתוקפנות כלפי אנשים אחרים, לכעוס ולהעליב ילדים אחרים.
ראשית עליכם להבין מדוע תוקפים את הילד. אם זה קורה באשמתו, אולי הוא עשה קצת קלוש או מעשה לא נעים שילדים אחרים לא רוצים לקבל, אז צריך לנסות לתקן את המצב הקונפליקט. ראשית עליך לדבר עם העבריינים, להודות באשמתך ולהתנצל. בעתיד, נסו לא להפוך לאובייקט העיקרי במצבים כאלה.
אבל זה קורה גם כשהם תוקפים ללא שום סיבה. במקרה זה, כמובן, אתה צריך להחזיר מלחמה. היום אתה לא יכול פשוט לשבת ולחכות עד שמנקרים אותך לגמרי. בכל מקרה, כשמתעורר סכסוך, הילד צריך לדבר עם המורה בכיתה, עם יקיריו, ולא לשבת, קבור בכרית ולבכות.
לעומת זאת, הורים לא צריכים להשאיר את ילדם לבד עם הבעיה הנוכחית. יש אמהות ואבות כאלה שאומרים לילד: "לך תבין את זה בעצמך" או "תלך, אל תתלונן לי". מנקודת מבטם של פסיכולוגים זו ממש לא הטקטיקה הנכונה. ילדים צריכים לחוש הגנה ותמיכה קבועים אצל יקיריהם. אפשר להמליץ להורים על דבר אחד: תנו לילד להיכנס לספורט, ללכת לחלקים שונים באומנויות לחימה, יידעו כיצד להגן על עצמו מפני אנשים תוקפניים. עליו גם להבין שללחם ללא סיבה אינו טוב, אתה צריך להיות מסוגל לנהל משא ומתן עם האויב במילים. כל ילד צריך לגדול מטופח ומאושר. ולהניף אגרופים זה עניינם של בטלנים וחוליגנים.
באחריות ההורים להסביר מה טוב ומה רע; בשום מקרה אסור לאפשר לילד לסגת לתוך עצמו. בגיל זה, עדיין יש להם נפש לא מגובשת, וכתוצאה מכך מקרים רבים של התאבדויות מתרחשים עקב אי הבנות ומריבות עם ילדים אחרים.
