השאלה הנצחית היא מה ואיך לגרום לילד להתבגר בצייתנות? באמת שאלה פשוטה, אבל להפוך את זה למציאות זה לא כל כך קל. נראה כי להורים חכמים וקריאים יש ילדים מגדלים וצייתנים, אך גם לגורמים אלה לא תמיד ממלאים תפקיד חיובי. אפשר לגדל ילד טוב בילד, אבל בהתחלה אתה צריך ללמד אותו ציות.
הטיעונים הדקיקים שלנו הופכים את הילדים להרגל שלא צריך לציית למבוגרים. כמובן שזו לא אשמת הילדים, אלא שלנו. הדרישות של מבוגרים צריכות להישמע ברורות ועם צליל רגוע בקול. הילד צריך להבין שאם היה ביטוי שזרקו צעצועים לא נקיים, אז הם צריכים להיעלם. כלומר עליו להשיב: אם נאמר שהוא מנקה את החדר, יש לנקות אותו. הפחד לאבד את הדברים החביבים עליהם דוחף אותם להרבה מאוד.
מטבע הדברים, ככל שתקדים להתחיל לחנך, כך יהיה קל יותר בעתיד. החל מגיל חצי שנה, כשילד אוכל ולוקח כפית או מאכלים אהובים על פי ההכתבה, הוא כבר מציית באופן לא רצוני ועושה את מה שהוריו אומרים לו.
חייב להיות משחק עידוד. זה כשהתינוק משחק, והאם מוציאה עוגיה ואומרת: "מי שמגיע מהר יותר יקבל משהו טעים", כמובן שהתנאי העיקרי חייב להיות שלילד אין גישה קלה לממתקים האהובים עליו. עליו להבין שמלבד מבוגר, הוא לא יוכל להשיג זאת בשום צורה שהיא.
אם הילד גחמני, וההורים באמת אין להם זמן לעשות את זה, לשחק או לעשות מה שהוא רוצה, אז המשימה של ההורים היא להפסיק להיענות לבקשותיו. נסו להסביר לילד שלמבוגרים יש לפעמים דברים חשובים לעשות, והם לא יכולים להיות מוסחים, אבל הוא כבר מבוגר ועצמאי, ולכן הוא יכול לשחק בעצמו.
ילד מבוגר, כבר בשיחת הוריו, צריך לבוא, בידיעה שזה כל כך הכרחי, ולא על מנת לקבל מתיקות. בגיל מבוגר עליו להיות בעל האחריות האישית שלו, שעליו למלא לא רק על פי בקשת ההורה, אלא משום שהוא מחויב לעשות זאת. עליו לפתח עצמאות.
על נער להיות בעל אחריות. כדי לחוות את זה באופן מלא, עליו ללמוד להתנהג כמו מבוגר. לתת דין וחשבון על מה שהורה לו, לפקח על מילוי החובות עם אחים ואחיות צעירים. המחיר לטעות שונה והילד צריך להבין שלאי הציות מלווה בעונש.
