גידול ילד הוא ההשפעה של ההורים והעולם סביבם על התנהגות וגיבוש האישיות. בדרך כלל, ישנם 4 סגנונות הורות שונים.
סגנון הורות סמכותי
זהו סגנון חסוי וחברותי בו ההורים מציבים גבולות וכללים, אך יחד עם זאת מסבירים לילד על חשיבות הקפדה עליהם ומסבירים כיצד ומדוע על הילד לעשות זאת ולא אחרת. כדי שילד ימלא אחר הכללים, עליו להבין מדוע ומדוע עליו לעשות זאת.
עם גישה זו לגידול, ילדים גדלים בביטחון עצמי, עם דעה מגובשת משלהם, הם עצמאיים ולעיתים נדירות הם נתונים להשפעה של אנשים אחרים. הם מקבלים בשלווה את מוסכמות החברה, הם לא נוטים לתוקפנות, יש להם הערכה עצמית גבוהה והם פשוט שמחים.
ארגון, עצמאות ונטייה להוביל, הם ההיבטים החיוביים של החינוך בסגנון זה.
סגנון הורות סמכותי
בסגנון זה, ההורים גם קובעים כללים ותחומי אחריות לילד, אך אם הילד אינו מציית להם, אזי אי ציות אחריו עונש, וככלל, ללא הסבר.
באופן עקרוני, ילדים שגדלים באווירה כזו הם צייתניים למדי. אך בבגרותם הם לא יוכלו להיות מנהיגים, אלא פרפורמרים, בגלל דימוי עצמי נמוך ודרישות עצומות כלפי עצמם.
ילדים כאלה נוטים מאוד לתוקפנות, ומראים את חוסר שביעות רצונם מכל מה שהם לא מבינים ולא יודעים או שהם פשוט לא אוהבים.
סגנון הורות לא קשוב
לסגנון זה השפעה רעה על ילדים. כאן ילדים נותרים לנפשם, אף אחד לא צופה בהם או מנחה אותם. אין כללים ותקנות, מה שמוביל עוד יותר להתנהגות אנטי חברתית של הילד.
עוינות כלפי בני גילם, כמו גם כלפי מבוגרים, היא תכונת האופי העיקרית שלהם. בורחים מהבית, גניבה והתנהלות לא הולמת אחרת אינם נכללים. ביצועים אקדמיים ירודים, חוסר שליטה עצמית, משפיעים על חייהם העתידיים.
הורות מתירנות
זהו סגנון ליברלי בו הורים מאפשרים לילדם האהוב ליצור כרצונם. אין שום עונש על התנהגות בלתי הולמת והגבלות בשום דבר. לילדים כאלה אין סמכות בקרב בני גילם, הם תלויים ולא מסודרים. ביצועים אקדמיים נמוכים אינם נדירים עבור ילדים אלה. ככלל, הם גדלים כאגואיסטים תוקפניים החוששים מאחריות.
