על ידי נישואין, גבר ואישה נשבעים זה לזה באהבה ובנאמנות. לרוע המזל, לא זוג נשוי אחד, אפילו החזק והמשגשג לכאורה, אינו חסין בגידה. לדוגמא, אישה מגלה לפתע כי לבעלה יש פילגש. התגובה הראשונה והטבעית ביותר היא הלם, דמעות, כעס. חלק מהנשים במצב דומה מגישות בקשה לגירושין באופן מיידי. אבל יש נשים שלא ממהרות עם החלטה כל כך קטגורית, מהססות, חושבות ולא מנסות לשמור על המשפחה.
הוראות
שלב 1
"אל תשפט, פן תישפט בעצמך." אם אישה, למשל, מאמינה נוצרית, היא יכולה לשכנע את עצמה לסלוח לבעלה באופן הבא. ראשית, כשהם מתחתנים בכנסייה, הזוג נשבע שבועת להיות ביחד בשמחה וצער, למרות כל הניסויים, "עד שהמוות ייפרד." אפשר בהחלט לדמיין את בגידתו של בעלה כמבחן שנשלח לבדיקת חוזק קשרי האהבה והנישואין שלהם. שנית, הדת הנוצרית מלמדת אותך להיות סבלני ומתנשא כלפי שכנתך, לסלוח על חסרונותיו, טעויותיו ואפילו העבירות שנגרמו לך. במילה אחת, "האדון החזיק מעמד, והוא ציווה עלינו!"
שלב 2
"אבל הוא לא נשאר איתה, אז אני יותר טוב." דרך טובה ויעילה לסלוח היא להאשים את כל האשמה (או כמעט את כל) האוהב. האישה עשויה בהחלט לשכנע את עצמה בטיעונים כאלה: מה לעשות, הבעל אינו ברזל, איש חי, עשוי בשר ודם. אין ספק שהיא חסרת הבושה עצמה פיתתה אותו, כך שהוא לא יכול היה להתאפק. העיקר שהוא לא נטש את משפחתו, לא הלך לאישה אחרת. זה אומר שהוא עדיין אוהב את אשתו, בשבילו היא הטובה ביותר.
שלב 3
"אני מניח שגם אני אשם." דרך בטוחה בהחלט היא להתבונן במנותק בהתנהגותך. ברוב המכריע של המקרים, האישה תמצא על מה לנזוף. ואכן, נדיר מאוד שרק צד אחד אשם בבגידה. לאחר ששכנעה את עצמה שבמה שקרה יש גם את חלק האשמה שלה (גם אם היא קטנה), בן הזוג יגיע בקלות למסקנה הגיונית: אז צריך לגלות נדיבות ולסלוח. ולעתיד, יש צורך להסיק את כל המסקנות הנדרשות, לבצע התאמות להתנהגות.
שלב 4
"מה עם ילדים בלי אבא?" זהו טיעון חזק מאוד אם יש ילדים צעירים במשפחה. אך, כמובן, אין להחשיב אותו כמכריע אם לצד הבגידה ניהל הבעל אורח חיים חברתי, למשל, התעלל באלכוהול או בסמים, נהג באלימות פיזית כלפי אשתו וילדיו. מה אב כזה יכול ללמד ילדים? במקרה זה, עדיף לעזוב בהקדם האפשרי.
