כולם יודעים שכאשר ילד אחר מופיע במשפחה, הורים רבים מבחינים בהתנהגות בלתי הולמת של ילדם הראשון. הוא דואג שהוא נשכח מכולם ומיותר.
רגשות כאלה הם הגורם להתנהגותו העוינת של הילד או לסודיותו. הצעד הראשון הוא לא להתייחס לקנאה, כמשהו חריג, במקום נתון - זהו ביטוי מלא חיים של תכונות רוחניות. זה מתעורר מכיוון שהילד אוהב את הוריו, במיוחד את אמו. אם להיפך, הוא אדיש לתינוק, זה אומר שהילד לא רוצה לאהוב. הבכור חושב כל הזמן שקרובת המשפחה החדשה מנסה כל הזמן להדיחו, ורק בזכות הרגישות והאהבה הגדולה של האם, הוא יוכל להתגבר על פחדיו.
יש ילדים שלא אוהבים להראות את הרגשות שלהם כואבים הרבה יותר לשאת שינויים במשפחה. הם לא יכולים לחלוק את החוויות שלהם, ולכן הם מקנאים לעתים קרובות יותר. אם אמא לא יכולה לפתור בעיה זו בילדותה, זה יהיה הרבה יותר קשה בגיל מבוגר יותר.
כשילדים גדלים מופיעה קנאה על מצבים קשים יותר. בהתחלה נראה שזה נובע מהפרה של מערכות יחסים קיימות, אך אז מתברר שכמעט כל ילד חולם שאמו היא רק שלו. הילד באמת רוצה להרגיש בטוח לחלוטין, ולכן במאבק על מיקום האם, נוצר יצר השמירה העצמית.
ילדים מאוד מרשימים ורגישים. קשה להם בגיל זה ליצור סוגים מוגנים של עצמם מפני רגשות קנאה, וזו אולי הסיבה שהם סובלים מאוד. משימת ההורים היא לתת הזדמנות לבטא מצב זה. על ידי מתן דרך לביטוי עצמי, הורים יכולים לעזור לילדם להימנע מהצורך בהגנה פנימית.
תחושות רגשיות של תינוקות צריכות להישפך, ולא להצטבר בתוך הילד. יש צורך לספק לילד את האפשרות לבטא את כל התחושות המייסרות אותו. על ידי שליטה בכעס ובקנאה, אתה יכול להבטיח שהילד, לאחר שעבר זאת, יפסיק לקנא.
יש צורך לחנך בצורה כזו שמספק לילד קטן טיפול כזה ומוקף בו טיפול טוב ייתן לו את האפשרות לקנא רק כאשר זה שווה את זה.
בהתפתחות רגילה, הילד יוכל לרכוש תכונות כאלה המתבטאות באמביציה ויריבות, אשר יעניקו דחף לצמיחה גבוהה ולביטוי עצמי.
