חיי המשפחה יכולים להיות שונים. יש זוגות שחיים את כל חייהם בהרמוניה מושלמת, בעוד שאחרים, אבוי, לא יכולים לעשות זאת. הנישואין קורסים בהדרגה, אנשים קרובים הופכים לזרים. בני הזוג של אתמול מתחילים לחלוק את כל מה שמסביב, וקודם כל - את הדירה.
הוראות
שלב 1
חלוקת מרחב המחיה היא תהליך מורכב ועמל למדי, שקל הרבה יותר לפתור אותו בשלום, תוך התחשבות באינטרסים של שני הצדדים. סביר להניח שפנייה לערכאות תסייע בפתרון הבעיה, אלא להפך, אחד מבני הזוג כנראה יפסיד.
שלב 2
לאחר הנישואין, כל מה שבני הזוג רכשו בדרך כלשהי הוא רכושם המשותף והוא נתון לחלוקה במקרה של גירושין. כלל זה אינו חל על אותם דברים שהתקבלו בחינם ועובדה זו תועדה. בפרט, אם ההורים תרמו דירה לבנם הנשוי (או לבת הנשואה), אשתו (או בעלה) אינה זכאית לחלק משטח מגורים זה, גם אם היא (הוא) גרה בשטח מגורים זה.
שלב 3
אם המטרה שלך היא לפנות את בן / בת הזוג לשעבר, אז יש לגשת לזה ביסודיות. אם לשותף הנישואין של אתמול שלך אין בית משלו, אתה יכול רק להעיף אותו מהמטר החוקי שלך על פי צו בית משפט. במקרים מסוימים, בן זוג חסר בית מקבל עיכוב של עד שנה לפינוי.
שלב 4
אם אתה מצליח להוכיח את העובדה שבן זוגך לשעבר לא עבד, אך במקביל בזבז את כספך, במיוחד לא לספור אותם, את הזכויות של בן הזוג לחיים שלך אתמול לקבל חלק בדירה (ואכן הכל מתחלק) יכול להיות מופחת על ידי בית המשפט. לכלל זה יש יוצא מן הכלל - אם בן הזוג לשעבר יכול להוכיח שהוא עבד בבית או טיפל בילדים שלא הגיעו לגיל הרוב, החיפוש אחר אשמתו יהיה לשווא - בית המשפט ישקול את נימוקיו. לא לעבוד די משכנע.
שלב 5
צאצאים צעירים הם לעתים קרובות אבן נגף בגירושין. לרוב הם שוהים אצל האם, שמקבלת אוטומטית זכויות גדולות על מרחב המחיה הניתן לחלוקה. במקרה שגידלתם ילדים מנישואין שונים יחד, נושא חלוקת המניות בדירה יוחלט אחרת, אך בכל מקרה, בית המשפט יתחשב בזכויות ובאינטרסים של הילדים.
