לימוד נגינה בכלי נגינה מקנה לילד יתרונות רבים: התפתחות שמיעה; פיתוח מיומנויות מוטוריות עדינות של האצבעות (אשר, בתורו, משפיעות על התפתחות הימין, כלומר על חצי הכדור היצירתי של המוח); היווצרות הטעם המוסיקלי; יכולת לעמוד בעומסים נוספים.
קל להורים להבין את כל האמור לעיל, אך כיצד להסביר זאת לילד אשר לאורך זמן מאבד עניין בלמידה, הוא גחמני במהלך השיעורים ומנסה בכל דרך אפשרית להימנע מהם?
נחוץ
- 1) סבלנות;
- 2) תשומת לב לפרטים;
- 3 פעמים.
הוראות
שלב 1
שוחחו עם ילדכם או צפו בו: באילו סרטים מצוירים / סרטים הוא צופה, באילו שירים הוא אוהב. רשמו את כל הכותרות, ונסו למצוא גליונות של יצירות אלה בחנויות או באינטרנט.
יהיה לו הרבה יותר מעניין לבצע את המנגינות האלה מאשר כמה "סולמות משעממים" ויצירות של התכנית האקדמית שהקים המורה במסגרת העדפותיו.
שלב 2
אתה לא צריך לחסוך בביקורת, כמו שאתה לא צריך לשכוח את שבריריות הנפש של הילד. כשאתה משוחח עם ילד על רמת הביצוע הנמוכה שלו, אתה עובר בשדה מוקשים, שבו כל מילה רשלנית מחזקת את השנאה לכלי נגינה, וכל שבח לא ראוי יכול להוביל לחוסר סובלנות מוחלט לביקורת בעתיד.
היה אדיב ככל האפשר, ועדיף לומר מאה פעמים: "בוא נשחק מההתחלה שוב, רק שעכשיו אנחנו צריכים לשים את האצבע האמצעית על המפתח הזה, לא את האצבע המורה, בסדר?" - מאשר לומר פעם אחת: "אתה משחק רע."
שלב 3
המפתח להצלחה באימונים הוא סדירות השיעורים. אם הזמן מאפשר לך ללמוד בבוקר (בית הספר קרוב לבית), חלק את שעת העבודה היומיומית של הילד באופן הבא:
- בבוקר - 15 דקות;
- לאחר הלימודים - 30 דקות;
- חצי שעה לפני השינה - 15 דקות.
כך תוכלו להקל עליו משעמום במהלך האימון, מעייפות וכאבים בפרקי כף היד, וגם תקלו עליו מההרגשה שהוא ישב עם הכלי כבר עידנים.
שעה ביום היא העומס האופטימלי אם הילד לא רוצה ללמוד יותר ויתרה מכך, להקדיש את כל חייו למוזיקה. השכלה נוספת לא צריכה להיות גבוהה יותר מהעיקרית, אך הכוח צריך להישאר בעיקרי.
