מקרי בגידה אינם נדירים, וזה חל לא רק על גברים, אלא גם על נשים. בניגוד לאמונה הרווחת כי "אינך יכול לבנות את האושר שלך על המזל של מישהו אחר", מערכות יחסים במצבים כאלה מתפתחות בצורה שונה מאוד.
כשמדובר במאהבים ופילגשים, הדיון בדרך כלל מגיע מהצד שנרמה עליו. שיחות כאלה מלאות כעסים, תוכחות והאשמות. מעטים האנשים שחושבים ומרגישים לגבי מה שהפילגשים עצמם חושבים ומרגישים, פרט לעצמם.
כשפילגש יכולה להיות מאושרת
הנקודה העיקרית שיכולה לגרום לאוהבת (ולכל אישה בכלל) להיות אומללה בקשר היא תחושה של רכושנות. אם הוא לא נמצא, אז אין צורך שגבר יהיה נוכח כל הזמן בקרבת מקום וישים לב רק אליה. ואז השותפים נפגשים כאנשים עצמאיים שמכבדים אחד את השני, מבלים יחד, מקבלים תחושות שחסרים להם בחיי המשפחה ומתפזרים בשלווה עד שהם נפגשים שוב.
במערכות יחסים כאלה יתרונות כמו היעדר הצורך לנהל את משק הבית באופן מתמיד, לפקח על הבית ולהפיץ מחדש את התקציב האישי שלה לטובת המשפחה באים לידי ביטוי עבור אישה. מערכת יחסים בלי לנסות להפוך את האדם האחר לנכס שלך היא קלה, רומנטית ולעולם לא משעממת. חשוב לחיות את חייך המעניינים והמלאים, ולא להתמוסס בגבר, בקושי לשרוד את זמן היעדרותו, והאושר לא ימתין לך לחכות.
מאושרת היא המאהבת שמבינה את עליונותה על אשתו, ממנה הגבר שואף אליה, ואינה מתקבעת את העובדה שהוא ממילא חוזר הביתה. מאושר הוא זה שמתייחס בשלווה למעמד של מאהב / אשה, ושם לב בעיקר לרגשות שהיא חווה. אישה גם מאושרת אם היא לא יוצרת מהמילה "אושר" איזשהו מושג קבוע כבד משקל כבד, שתכונותיו צריכות להיות נוכחות בחייה מדי יום.
כאשר המאהבת אומללה
אומללה תהיה אישה, בהיותה פילגש, מקווה להפוך לאישה, או לפחות לגבר היחיד בחייה. לפעמים זה קורה, אבל ההחלטה ניתנת לגבר קשה ולא במהירות. הפיכת זוגיות לציפייה כואבת לא תוביל לשום דבר טוב. מערכת יחסים שבה אישה "איבדה את עצמה" לחלוטין וקיימת איכשהו מביקור אחד של גבר לאחרת תהיה גם עגומה.
בכל מקרה, אם כבר הפכת לאהוב, חי ברגע. תיהנו בהווה, היו עליזים ויפים, אל תתכננו כיצד לשעבד לחלוטין את בן / בת הזוג ולהפריד אותו ממשפחתו. שמרו על עצמכם ועל חייכם רוב הזמן ואל תקשיבו למי שמדבר על "האושר של מישהו אחר". הכל אינדיבידואלי, אנשים מתכנסים ומתפצלים, וכפי שאומרים פסיכולוגים, אין בזה שום דבר לא טבעי.
