גיל ההתבגרות הוא גיל קשה, כמובן, אך לא חסר תקווה. גישה והבנה מוכשרים, הימנעות ממצבי סכסוך - כל זה יעזור למבוגרים למצוא שפה משותפת עם ילדם שהתבגר.
מבין
בגיל ההתבגרות כל הבעיות מחמירות, גם אם הן לא כל כך חשובות בעיני ההורים. אם ילד מתמרד, אתה צריך למצוא סיבה, זה תמיד שם. לשם כך, עליך להביא אותו לשיחה בעדינות ככל האפשר. שיחה עם הבעיות של העשרה והשתתפות בהן תבנה אמון. הוא לא תמיד יכול להתמודד עם הבעיות שלו לבד, לשם כך יש צורך בהורים.
לִשְׁאוֹל
אתה לא צריך להורות באופן מוחלט על נער לעשות משהו. עדיף היה לשאול, לציין את החשיבות והצורך בעזרתו, ואז השגת הרצוי תהיה קרובה יותר.
להקשיב
מטבע הדברים, הכל לא פשוט. המתבגר רשאי לסרב להיענות לבקשה. במקרה זה אינך צריך לצעוק ולנזוף בו, נסה לברר מדוע הוא לא רוצה לעשות זאת. אולי יש לו כמה דברים חשובים שתוכננו לזמן הזה. בקש מהם לדחות או לתזמן מחדש, או לעזור בהמשך כשהוא חופשי. אל תשכח שבגיל זה הוא כבר לא ילד וגם מתכנן כמה תוכניות.
לְעוֹדֵד
אם המתבגר מסרב בתוקף לעזור, גם לאחר השיחה, נסה לתת לו תמריץ. הציעו לו לעזרה את מה שהוא רוצה לקבל במשך זמן רב. העידוד לא ישפיע לרעה על אישיותו, אך יעזור ליצור קשר בין ההורה לילד.
במצב בו המתבגר עדיין מסרב להיענות לבקשה, בשום מקרה לא לעבור לתוקפנות. זה לא יעזור, אלא רק יחמיר את המצב. ההורה מבוגר, חכם ומנוסה יותר, ועליו להראות דוגמה כיצד להתנהג גם בסביבה קונפליקטית שכזו. על המתבגר להבין כי בכל זאת יהיה עליו לעשות את מה שרוצים ממנו, בלי קשר אם הוא רוצה או לא. רוגע וחדגוניות בקול, ואיתנות בהחלטה יגרמו לו להסכים.
כל ילד הוא ייחודי ועליך לחפש את הגישה שלך לכל אחד, אך אם קשה להתמודד עם סיטואציה ספציפית, פנה למומחה מוסמך. ספרו של ד 'גריי "ילדים משמים, שיעורי חינוך" יעזור לענין זה.
