האגרסיביות המוגברת של ילדים נחשבת לאחת הבעיות הנפוצות לא רק עבור מורים ופסיכולוגים, אלא גם עבור החברה. העלייה ב עבריינות הנעורים ומספר הילדים הנוטים לצורות התנהגות אגרסיביות הם הסיבות לחקר המצבים הפסיכולוגיים הגורמים לתופעות מסוכנות כל כך.
בתקופות של סכסוך, מקובל שההורים אומרים לילדיהם לפתור בעיות בשלום. זה בדרך כלל מה שקורה אם מדובר במחלוקת ילדותית. אך כאשר הילד לוחם, יש צורך לברר מאיפה התוקפנות.
אם במשפחה ההורים רבים כל הזמן, והילד רואה את כל זה, אז יהיה לו קשה מאוד להסביר שאין צורך להילחם. סכסוכים משפחתיים יכולים לגרום לילד להיות עצבני, חרד וקשה יותר לאזן כאשר הוא מתווכח עם עמיתים. ילדים תמיד מחקים את הוריהם ואת אותם מבוגרים שמקיפים אותם. לכן, חשוב לחייך לעתים קרובות יותר, לעזור לא רק ליקיריכם, אלא גם לאנשים לא מוכרים. ילד רואה באופן לא רצוני גישה חיובית של מבוגר כלפי החיים, ובהמשך הוא יגבש גישה חיובית כלפי אחרים. וכשהילד מתבונן כל הזמן במריבות של הורים עם שכנים או בתחבורה, הוא יאמין שתוקפנות היא נורמלית. כתוצאה מכך, בגן, ואחר כך בבית הספר, הכעס הזה יכול לגרום למריבות ולקטטות.
לעתים קרובות אבות, מבלי להבין זאת, רוצים לגדל גבר מילד. ולכן הם ממליצים לבנם להיות חזק, אמיץ, אך הם אינם לוקחים בחשבון שיש גם לרסן ולהיכנע לחלשים. הורים רבים מעודדים את ילדם להתנהג באגרסיביות במהלך ויכוח. אך מוטב אם המבוגרים לא ישמחו על זכייתם במאבק, אלא יציעו אפשרויות אחרות לפתרון הסכסוך, תוך כדי דוגמאות מהחיים או מספרים.
נפש הילד מתפתחת גם תוך התחשבות במידע מסרטים ותוכניות טלוויזיה, שם לאחרונה מתקבל בברכה שימוש בכוח פיזי להשגת ניצחון. כתוצאה מכך, לילדים יש אלילים שהם לא תמיד אדיבים ושלווים. בהיותו בחברה, הילד חוזר על התנהגותם. לכן, אתה לא צריך להראות לילדך קריקטורות שבהן הדמויות תוקפניות כלפי דמויות אחרות.
גם כשילד גדל כאדם שליו, אין זה אומר שאין לוחמים אחרים בצוות, והוא יוכל להימנע לחלוטין מקרבות. העיקר שהוא עצמו לא הופך למסית המריבה. ואז יהיו לו הרבה פחות סיבות למאבק.
