ילדים מתחלקים לתוקפנים ולקורבנות. בכל מקרה, שניהם גרועים. כדאי להסביר לילד מה רע ומה טוב. אתה צריך תמיד לחפש את הסיבה להתנהגות זו בשיחה עם ילד.
תוקפנים אינם יכולים לשלוט בהרגשה זו, היא חורגת מהמותר וסובל מכך הן התוקפן עצמו, אותו הוא הורס, והן האנשים סביבו. בדרך כלל הם בריונים ורעים. הם תוקפניים כלפי מחנכים, ילדים וכל מי שבא ליד. ילדים מתחילים לפחד ממנו, וילד הבריון נשאר לבד, כולם נמנעים ממנו. הניתוק הזה מכעיס את התינוק עוד יותר, הוא הופך להיות בלתי נשלט במילים ובמעשים. האשם להתנהגות זו הוא חוסר תשומת לב מצד מבוגרים, הזנחת בקשות, אי ידיעת צרכי הילדים. זה רק צד אחד של המטבע. הסוג השני הוא הסובל. כולם פוגעים בו, אין לו חברים, הילד עוקף. יש לכך הרבה סיבות - אחת מהן: הילד נחשב חלש ולא מסוגל להחזיר. אנשים הם חברים עם מי שהם כמוהם. והשאר מבוזה, שהם לפחות שונים במקצת מהאחרים.
יש ילדים שקטים שאחרי שאזרו אומץ מתחילים לקרוא לאחרים מילים פוגעניות, אף אחד לא רוצה להיות חברים איתם. האם מצידה יכולה האם לדבר עם הילד ולהסביר שיש צורך להפגין כבוד וחמלה לאנשים. אם הילד סובל מתקשורת בצוות הילדים, האם צריכה לדבר עם המחנכים, מה יכול להיות הסיבה, לנסות לברר מהתינוק, אולי בגן זה הם עוינים כלפיו.
ואז הפיתרון יהיה להעביר לקבוצה אחרת. אם ילד הופך לקורבן של בריונות, הוא מוכה, יש צורך לנקוט בצעדים דחופים, להיפגש ולדון עם הוריו של התינוק התוקפן המסוכסך בהתנהגותו. בשום מקרה אתה לא צריך להתגרות בילד שלך להשיב לו, אבל אתה לא צריך להקניט חולשה.
