ישנם מספר סימנים ואמונות טפלות הקשורות להריון, ואחד מהם הוא האיסור על תספורות. יתכן שיש לכך כמה הסברים, אך אף אחד מהם אינו יכול להיקרא על-טבעי. בגדול, הילד והאם לא נמצאים בסכנה.
אחת הסיבות לכך שנשים המצפות לתינוק אינן מורשות להסתפר היא הקביעה שבמקרה זה הכוחות הדרושים ללידה נוחה נעלמים. מרכז החיוניות מוסתר בשיער, ועל ידי איבוד חלק מהשיער אישה נחלשת. לפעמים מוצע שאפשר לקצר את חייו של ילד - הוא ייוולד ללא נשימה. לכל הפחדים הללו אין שום בסיס רפואי, ולכן הם יכולים להיחשב מפוקפקים מאוד.
אבל בימי קדם הם האמינו בזה - הבנות צמחו את שיערן, קולעות אותו לצמה עבה. לאחר הנישואין צמה זו חולקה לשני חלקים, מה שאומר שאישה מעבירה חלק מחיוניותה לילדיה. לכן, ברוסיה הם לא הסתפרו, כי זה אומר שינוי בגורלם, לרוב לא לטובה. נשים נשואות עטפו את שיערה סביב ראשיהן והסתירו אותן מעיניים סקרניות מתחת לקוקושניקים וצעיפים. במהלך השינה, צמה ארוכה ועבה יכולה להגן על ילד קטן ולהגן עליו מפני הקור. האמינו כי בריאות הנשים תלויה גם באורך השיער ובמצבו. והיום, שיער בריא, ארוך ומבריק מעיד על כך שאישה מיטיבה עם בריאותה.
דעתם של מספרות בעניין זה מובנת למדי - אין טעם לשנות את תסרוקתך במהלך ההריון. השיער לא ישתלב בתסרוקת החדשה, ואם תחליט לגוון אותה עוד יותר, הצבע עלול להתגלות כלא צפוי ביותר. כל זה נובע משינוי ברקע ההורמונלי, המשבש את מבנה השיער - הם לא יכולים רק להגיב בצורה לא מספקת לצביעה, אלא גם להתחיל להתכרבל אם הם היו ישרים לפני כן, ולהיפך. במהלך תקופת ההריון, זה הגיוני רק לקצץ את קצוות השיער, לקצץ אותם.
הסבר נוסף לכך שנשים צריכות להיות בעלות שיער ארוך הוא דעתן של מיילדות. מיד לאחר הלידה מתרחשים שינויים בשכבה התת עורית הקשורים לייצור מלנין - כתמים חומים צהובים עשויים להישאר על הפנים. כדי למנוע את זה קורה, כמה מיילדות עדיין מכריחות נשים בעבודה בלידה לשפשף את פניהן בשיערן, וכשאינן יכולות לעשות זאת הן מבצעות את כל התנועות בכוחות עצמן.
