הידע של הילד את העולם מתחיל בקשר שלו במשפחה. בגיל הגן ילדים מבלים זמן רב עם הוריהם ומשתלטים על התנהגותם. בתקופה זו חשוב לפתח תכונות טובות אצל הילד וליצור אווירה חיובית סביבו.
למשל, הורים נמצאים על סף גירושין, רבים כל הזמן על הילד, צועקים ומתסכלים. זה נורמלי מצידם. ואיך ילד בגיל הרך רואה את זה? הוא מפחד, נראה שהעולם מתפורר, הם לא אוהבים אותו ואף אחד לא צריך אותו. יתר על כן, זה יכול להוביל להפרעה נפשית, גישה גסה כלפי ההורים ואחרים, הערכה עצמית נמוכה. היחסים עם החצי השני יתמוטטו ללא הרף.
המצב ההפוך: הורים חיים בהרמוניה מושלמת, מתקשרים בנימוס ובאדיבות, איש אינו מרים את קולו לאיש. במצב זה הילד יגדל חזק, בטוח, ידידותי ורגוע. הוא יוכל לבנות את מערכת היחסים שלו עם הנפש התאומה שלו בצורה הרמונית.
הילד מושפע מאוד מהסביבה בה הוא גדל, מהיחס אליו, מהתנהגות המבוגרים סביבו, מהמילים שנאמרות בכתובתו.
הורים רבים מפסיקים לשים לב לילדיהם לבעיותיהם. הם מנסים להרוויח כסף על מנת להאכיל את משפחותיהם, אך לחץ הבעיות הללו גורם להם להתחצף כלפי ילדים וצועקים עליהם. אין זמן לתקשורת רגילה. זה קורה לעיתים קרובות במשפחות חד הוריות. הורים כאלה אינם מכירים את ילדיהם ולא מבקשים להכיר אותם. עקרון ההישרדות הופך להיות העיקר, ולא לעיקרון האנושות. ילדים במשפחות כאלה מעדיפים לצאת מאוחר כדי לא לראות את הוריהם כמה שיותר זמן.
העובדה העצובה ביותר היא שילד כזה, ככל הנראה, ימנע מאנשים, לא יוכל לבנות את מערכת היחסים שלו עם זוג בעתיד, או בדרך כלל ייסוג לתוכו. יהיו לו גם מתחמים רבים, כי להורים אין זמן לשבח את ילדם על שום דבר. לרוע המזל, הזמן הוא רק לנזוף במשהו שלא נעשה.
כל פגיעה שנגרמת לילד בילדותו תשפיע על עתידו ועל עתיד יחסיו עם הוריו. קשה מאוד לשכוח טענות כאלה, במיוחד אם ההורים רואים את כל זה לא חשוב ופשוט לא יכולים או לא רוצים להתנצל על נסיבות כאלה. כאשר ילד גדל, התקשורת שלו עם הוריו עלולה להתפרש. אולי אפילו לא תהיה שיחת יום הולדת. כל הורה צריך לחשוב מה הוא עושה למען ילדו העתידי. אולי זה הזמן פשוט לשוחח איתו על מנת לפתור בעיות שעלולות להתעורר בעתיד.
