הערכה עצמית מקיפה כוללת הערכת יכולות, מאפיינים פיזיים, פעולות ותכונות מוסריות. פסיכולוגים רבים טוענים כי הערכה עצמית היא ניאופלזמה של גיל ההתבגרות. בתקופה זו מתחילה פעולתו האמיתית.
הערכה עצמית של מתבגרים מאופיינת במודעות מצבית, חוסר יציבות ורגישות להשפעות חיצוניות. הנקודה האחרונה מיוחסת לעתים קרובות יותר לגיל ההתבגרות המוקדם, בהמשך היא מוחלפת ביציבות ובגמישות של כיסוי תחומי החיים.
לרוב המתבגרים הערכה עצמית מספקת. בכך שהם נותנים לעצמם דירוג נמוך יותר בתחומי פעילות חשובים, הם מראים התהוות תמונה מציאותית של החיים.
מאפיינים מגדריים של הערכה עצמית
מספר מחקרים הראו כי אין תלות ביכולת לתת הערכה מספקת של פעילויותיהם במין הנער. יכולתן של בנות להעריך אחרים באופן הולם גבוהה יותר, עובדה זו מוסברת על ידי העניין שלהן בזולת. אבל העברת הידע על אנשים אחרים לעצמך גבוהה יותר בקרב בנים.
התכונות העיקריות שמעריכים גברים צעירים הן תכונות חזקות, אינטלקטואליות ותקשורתיות. החבר'ה מחפשים תשובות לשאלות: "איך הם נראים בעיני אנשים", "כמה הוא קרוב לאידיאל שלו", "כמה גדולים ההבדלים בין אישיותו לבין הסובבים אותו."
בתחילת גיל ההתבגרות ההערכה העצמית של בנות היא בסדר גודל נמוך מזה של בנים. פער זה נובע מתשומת לבם הרבה של הבנות לשאלת המראה שלהן. הקריטריון העיקרי הוא האטרקטיביות של הגוף, ולא יעילותו.
השפעת ההערכה העצמית על ההתנהגות
מתבגרים עם הערכה עצמית מספקת הם בעלי ביצועים אקדמיים ברמה גבוהה יותר ללא קפיצות פתאומיות, מעמד אישי וחברתי גבוה. תחום תחומי עניין גדול של מתבגרים כאלה מכוון לכל מיני פעילויות, והמגעים הבין אישיים הם יעילים ומתונים.
הערכה עצמית גבוהה הופכת את המתבגר למוגבל בענייני פעילות. יותר ויותר הדגש הוא על תקשורת, המאופיינת בתוכן מועט.
הערכה עצמית מופרזת או מוערכת פחות מאופיינת בחרדה מוגברת, חוסר יכולת למצוא פיתרון במצבים קשים ואגוצנטריות.
משפחה היא הבסיס להערכה עצמית
הערכה עצמית של מתבגרים שואפת לאמנציפציה ולהפרדה מדעותיהם של אחרים. עם זאת, היותך בחברה אינו מאפשר זאת, המשמעותיים ביותר הם שיפוטים ותמיכה של הורים ובני גילם. דעת ההורים נתפסת אך ורק כנקודת מבט אפשרית כלשהי על "עצמו". זה לא אומר שהמתבגר מנוכר מהמשפחה. הערכה עצמית כללית תלויה במידה רבה בקבלת ההורים את שאיפותיו של העשרה, בעוד שההערכה הקשורה למורים משמעותית רק בהערכה עצמית של יכולות.
הגישה השלילית והקשוחה של ההורים גורמת למתבגרים להתמקד בכישלונות, להימנע מהשתתפות בתחרויות שונות, לעורר תוקפנות, גסות רוח וחרדה. לא רק הגדרה עצמית בצוות תלויה בהכרה מצד ההורים, אלא גם בהצלחה חינוכית.
