לילדים בדרך כלל אין ספק שהם זקוקים לאמא. היא, וזה נורמלי מבחינתם, כמובן. ילדים, ככלל, אינם חושבים מדוע הם זקוקים לכך. זו שאלה שכל אמא צריכה לשאול את עצמה. וגורל ילדה תלוי באיזו תשובה היא נותנת.
מהרגעים הראשונים של החיים, הילד תלוי באם. ידיים חיבה של אם, קולה העדין. אמא לתינוק היא שלווה ונוחות, יציבות וסדר. בעזרת האם הילד מחובר לעולם החיצון.
בכל יום בחיים, הקשר הרגשי בין האם לילדים מתחזק. כשהאם מגיבה למה שקורה, התינוק מגיב באותה צורה. אם האם רגועה ובטוחה בעצמה, אז התינוק רגוע. אם האם לא כל הזמן מרוצה או מודאגת ממשהו, אין זה מפתיע שהילד גחמני ובוכה.
הילד גדל, אך הקשר עם אמו נותר. מהאם שהתינוק לומד דברים חדשים, לומד איתה את העולם. אמא בשבילו היא הגנה ותמיכה. אהבתה של אמא אינה מותנית. אמא היא האדם שאוהב את הילד רק בגלל מה שהוא. אל תפחדו לפנק באהבה. אם ילד מרגיש אהבה אימהית, הוא שומע כל הזמן מאמו שהוא הכי טוב, יש לו ביטחון בכוח שלו.
אבל, לצד אהבה, הקפדנות צריכה להיות נוכחת גם בהתנהגות האם. הגבלות סבירות משמעות את התינוק, והאמון של האם בצדקתה מספק לילד שקט נפשי. כמובן שאמא צריכה לציית, כי היא יודעת הכל טוב יותר ויודעת איך. ובהיותו ליד אם כזו, הילד רגוע, הוא לא מפחד מהעולם העצום, הוא בטוח שהם תמיד יבואו לעזרתו.
באותם מקרים בהם ילד גחמני מצליח לפקד על המשפחה והחברים, ההפך קורה. הילד לא מרגיש בטוח. כיצד יכולה אמו לעזור לו, שבזעקה הראשונה רצה להגשים את גחמותיו? הילד מפחד, יש לו תחושה שהוא יצטרך להילחם לבד עם עולם לא מוכר.
את האהבה והחיבה שאמא יכולה להעניק לילד לא ניתן להחליף בשום דבר. זה תלוי בגידולה מה יהפוך האיש הקטן. מהאם, הבת לומדת להיות אדיבה, חיבה, עדינה. והבן אכפתי, אמיץ וחזק.
