כלכלנים, עורכי דין, מנהלים, סגנים, עובדי בנקים - קשה לדמיין את כל האנשים האלה בבגדים ססגוניים, ודווקא עליהם, אנשים מצליחים ועשירים, ההורים רואים את ילדיהם בעתיד. מדי בית הספר מטמיעים בילד טעם טוב, מאפשרים לו להתרגל בהדרגה לחליפה עסקית ומשפרים משמעת. כשאתה נראה סולידי, אתה רוצה שלא להתאים את עצמך לדימוי, להיות מאופק, נכון ואחראי למעשיך.
יש הרבה מחלוקות בקרב מורים, ילדים והורים לגבי הצורך להכניס מדי בית ספר. מישהו לא אוהב את הרעיון להשוות לכולם מידה אחת שמתאימה לכולם, מישהו לא מרוצה מהעיצוב והנוחות של צורה מסוימת, ומישהו, אולי, רק מרוצה מכך. ילדים רגישים למצב הרוח של מבוגרים, ואם האם לא הייתה יכולה לעמוד במדי בית הספר בפעם אחת וכעת חורקת שיניים מניחה את זה על הילד, אין זה סביר שהוא יגבש גישה חיובית כלפי בגדים כאלה. הכנסת מדי בית הספר מאפשרת למנוע תחרות בין תלמידים בלבוש וכך להחליק את האי-שוויון החברתי: כאשר כולם נראים בערך אותו דבר, לילדים ממשפחות מעוטות יכולת יהיה יותר נוח לתקשר עם בני גילם. באופן אידיאלי, הבגדים צריכים להיות בטוחים לבריאות, עשויים מחומרים איכותיים, נוחים וייצוגיים. אי נוחות ומראה לא אטרקטיבי, ילדים מניעים לרוב את חוסר נכונותם ללבוש מדים. בנוסף לעובדה שסגנון לבוש קבוע יוצר אווירה עסקית בבית הספר, זהו סוג של זיהוי "שם מותג". ילדים באותם בגדים לא נראים כמו עדר אנרכי במסיבה, אלא סוג של שלמות, שמועילה מאוד מבחינה פסיכולוגית לדור הצעיר ומאפשרת להם לטפח בה "תרבות ארגונית". כשהוא לובש מדי בית ספר, הילד מרגיש חבר בצוות, מרגיש את מעורבותו בבית הספר ושייך לקבוצה חברתית מסוימת. יתר על כן, הוא יהיה גאה במראה שלו אם הבגדים לטעמו. חולצות שקופות, חצאיות מיני, מכנסי ג'ינס נמוכים - בכל הדרכים ה"פשוטות "הללו, נערות בגיל ההתבגרות יכולות למשוך תשומת לב כשאין צורה. פיזיולוגיה, המחוממת בנדיבות על ידי הורמונים, במקרה זה פורצת ואינה מאפשרת לבנים ולא לבנות להתרכז. מדי בית הספר "מסווים" את הסערות ההורמונליות של מתבגרים ומאפשרים לחשוב רק על לימודים, וזה עוד יתרון ללא ספק בכך.
