עבור ילדה, להיפרד מאדם אהוב זו מכה קשה. במיוחד אם היא נטושה בלי שום הסברים, טענות, תוכחות. בפשטות: "הכל בינינו!", או: "אני כבר לא צריך אותך!"
אישה, במיוחד רגשית, מרשימה, מרגישה ברגע זה כאילו כל העולם נשק נגדה. הֶלֶם. הֶלֶם. אי הבנה כנה: איך זה יכול היה לקרות? ואז, דיכאון עמוק נכנס לעתים קרובות. וזה טוב גם אם הילדה הנטושה לא מתחילה לחפש נחמה באלכוהול או, גרוע מכך, בסמים!
עליכם להתכנס ולהבין: החיים לא נגמרים שם! העובדה שבחור מסוים לא העריך אותה היא הבעיה שלו. יש די בחורים טובים והגונים בעולם שיכולים לאהוב אותה ולשמח אותה. הרי מי שעזב את הילדה לא שווה את דמעותיה ודאגותיה.
כן, היחסים ביניהם הסתיימו. הוא כבר לא יהיה בסביבה. אבל אולי זה פשוט טוב לילדה? עכשיו יש לה יותר זמן פנוי, תוכלו לנהל שיחות רבות עם המשפחה והחברים, עם חברות, לצאת לקניות, לחיות להנאתכם, סוף סוף! מצא לעצמך תחביב מעניין, לך לאנשהו, ראה את העולם.
אבל מה שילדה בהחלט לא צריכה לעשות זה לרחם על עצמה כל הזמן, לבקש אהדה מקרוביה וחברותיה. כמובן שהם יתחרטו על זה! בברכה, מכל הלב. הם אפילו יבכו איתה, בקונן: אוי, למה אתה כל כך צער, אוי, מה כל האיכרים הם ממזרים. כתוצאה מכך הדיכאון של הילדה רק יחמיר.
בנוסף, היא לא צריכה "לחפור בעצמה" באופן פעיל מדי, לחשוב: אולי היא גם אשמה? כן, קרוב לוודאי שזה היה, כי פרידה מתרחשת לעתים רחוקות מאוד בגלל אשמתו של צד אחד בלבד. אבל הבחור יכול בהחלט לנסות להסביר איתה, לומר בכנות מה בדיוק הוא לא אוהב בה. מכיוון שהוא העדיף להפסיק, זה אומר שהיא לא הייתה יקרה לו במיוחד. האם אפשר במקרה זה לקרוא לו אדם אהוב? ברור שלא! אז מדוע חרטה זו ביקורת עצמית?
הילדה צריכה להזעיק את השכל הישר לעזרה ולהתייחס לפרידה כאל שיעור לא נעים, קשה, מר, אך שימושי מאוד. מבחנים כאלה מזמנים אנשים, הופכים אותם לחזקים וחכמים יותר. כמובן שכדאי לקחת בחשבון את הטעויות שלך כדי לא לחזור עליהן בעתיד. כשהיא פוגשת מישהו שאוהב אותה באמת, עם כל היתרונות והחסרונות שלה.
