על ידי שליחת תינוק לגן, ההורים מקווים לסיבוב חדש בהתפתחותו ולהיווצרות תכונות אישיות, אך כתוצאה מכך הם זוכים לביקורים תכופים אצל רופאים וחופשת מחלה מתמדת.
הדעה הנפוצה ביותר המסבירה מחלות תכופות היא החלפה שיטתית של צמחים. רובם קשורים להצטננות ואינם מסוגלים להכות תינוק בחסינות טובה. יש לחפש את הסיבה בירידה בתפקוד המגן של הגוף.
הצטננות עם שורשי מתח עצבני
מתח עצבי מעורר היחלשות של מערכת החיסון. כלפי חוץ יתכן שהילד לא יראה סימני חרדה או חוסר נכונות ללכת לגן, אך הגן עדיין יהווה נטל על מערכת העצבים של התינוק. מספר רב של ילדים ופעילויות נמרצות שיכולות להיות מעניינות ומהנות מגבירות את עייפות הילד. עירור יתר מתמיד מפעיל את הגנות הגוף, והתינוק חולה. תוכלו להפחית את הסבירות לאפקט זה על ידי הגדלת הזמן הבילוי בגן בהדרגה או יום חופש נוסף באמצע השבוע.
הסיבה היא הסתגלות קשה
הסתגלות קשה לגן אצל התינוק באה לידי ביטוי בחוסר הרצון להרפות מההורים, שאלות מתמדות לגבי מתי הוא ייקח, חוסר התקשורת עם ילדים אחרים. התוצאה לא תאחר לבוא - תשישות עצבים.
הורים רבים במצב זה עושים טעות ענקית, שבעתיד אינה מאפשרת להם לצאת ממעגל הקסמים. ילד חולה הופך להיות מוגן מדי ומטופל. שעות צפייה לא מבוקרות של סרטים מצוירים, זמינות הצעצועים האהובים, היעדר חוקים ומזונות אהובים בלבד. כתוצאה מכך, מחלה הופכת לשמחת חיים.
ועכשיו הגיע הזמן ללכת לגן, שם מחכה צוות, אליו יש צורך להסתגל, אנשי חינוך שלא ירוצו למלא את הגחמה ולו מספר כללים. אז מה קורה? ביקור בן שבוע בגן מסתיים במחלה. במקרים מסוימים המצב יכול להימשך חודשים ואף שנים. נצטרך לנקוט באמצעים שהופכים את חופשת המחלה ל"לא רווחית "עבור הילד. רק כמה משפטים מהרשימה: "ילדים חולים לא צופים בסרטים מצוירים", "אל תקפצו סביב הדירה, אתם חולים", אז תוכלו להמשיך ברשימה על פי שיקול דעתכם. המחלה צריכה להיות משעממת. אפשר לומר שלאחר הישנות אחת או שתיים מתרחש "ריפוי" והילד מפסיק לכאוב.
"סיעוד למחלות" נצפה אצל ילדים עם קשיי תקשורת. לכן, במאבק נגד הצטננות שיטתית, אל תשכח שמגעיו החברתיים דורשים תיקון. אם הילד לא מצא חבר בגן, צא עם מישהו מהקבוצה לטייל ביום החופש. קיום חבר בקבוצה בהחלט יפתור את נושא ההסתגלות.
