השם "הרפס" מאגד כמה סוגים של מחלות הנובעות מפגיעה בגוף על ידי וירוס ספציפי. תהליך הטיפול במחלה זו שונה בקרב מבוגרים וילדים. מומחים מציינים כי רק סוגים מסוימים של זיהומים נגיפיים אופייניים לילדות. לדוגמא, אבעבועות רוח, שהוא גם סוג של הרפס, מתרחשות בדרך כלל בגיל 3-4 שנים.
אילו סוגי הרפס יש לילדים?
הרפס יכול לבוא לידי ביטוי אצל ילד כמעט בכל חלקי הגוף ולהיראות כמו כיבים מבודדים ופריחות שופעות הדומות לתגובה אלרגית. להורים לא יהיה קשה לאבחן בעצמם הרפס על השפתיים או איברי המין. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן לזהות את הגורם לפריחות בעור רק על סמך בדיקות מיוחדות.
הרפס היא מחלה זיהומית שניתן להידבק בה רק באמצעות מגע עם הנגיף. חיידקים מזיקים יכולים אפילו להוביל על ידי טיפות מוטסות. לרוב, ילדים נמצאים בסיכון לחלות בהרפס כשהם בגן או הולכים בגני שעשועים.
השימוש במשחות לטיפול בהרפס הוא תנאי מוקדם לטיפול. רק תרופות כאלה מסוגלות להקל על ילד סבל בצורה של גירוד וכאב.
טיפולים להרפס
שים לב שבשום מקרה אתה לא צריך לעשות טיפול עצמי בהרפס אצל ילד. רוב הזנים של מחלה זו כרוכים לא רק במהלך טיפול פרטני, אלא לעתים קרובות דורשים אשפוז. הרפס בילדות מסוכן מאוד. לדוגמא, אצל תינוקות, נגיף זה עלול לגרום נזק חמור למערכת העצבים ולמוח. אם כיבים מתפתחים בגרון או באוזניים, התעלמות מהם עלולה לפגוע בשמיעת הילד.
שיטת הטיפול תלויה ישירות בסוג ההרפס. בחירת קורס חיסול וירוסים צריכה להתבצע רק על ידי מומחה. המאבק בהרפס נעשה בדרך כלל בכדורים, זריקות או משחות. מרכיב חובה במהלך הטיפול במקרה זה הוא מינוי תרופות חיסוניות ותרופות אנטי-ויראליות.
בחשד הראשון להרפס אצל ילד, מומחים ממליצים לקחת את התרופה "Acyclovir". יש להקפיד על מינונים בהתאם להוראות.
הרפס יכול להיות מלווה בתופעות מסוכנות רבות. לעתים קרובות, במהלך התפתחות מחלה זו, ניתן לראות סימנים ברורים של הצטננות אצל ילד. פחות נפוץ, הרפס גורם לא רק לעלייה משמעותית בטמפרטורת הגוף, אלא גם להתקפים הדומים לחום. במקרה זה, המשימה העיקרית היא לא רק לחסל את הסימפטומים הנלווים, אלא גם את הנגיף עצמו. אם הרפס לא נרפא לחלוטין, זה יכול להפוך למחלה כרונית, שקשה יותר להתמודד איתה בכל פעם.
שים לב שברגע שהוא נכנס לגוף הילד, נגיף הרפס יכול להתקיים בו לאורך כל החיים. לכן, לאחר סבל ממחלות, יש צורך לבצע מעת לעת הליכים שמטרתם השפעות מונעות. ניתן לחשב את המינונים המדויקים והתרופות הדרושות רק על ידי אימונולוג. פעילות עצמית בטיפול בהרפס עלולה להוביל לסיבוכים. אם ילד חלה בנגיף כזה, יש לפקח בקפידה על ההיגיינה האישית שלו.
