הורים רבים טוענים שילדם היפראקטיבי. אבל האם זה תמיד כך. לפעמים זו רק דעה כללית, שמשמעותה שהילד יכול להיות יותר רגוע ונחוש.
כדאי להסכים שאם ילד יושב כל הזמן, כלומר, מתנהג באופן לא פעיל, אז זה גם לא לגמרי נורמלי וזה לא לגמרי נכון לראות זאת כנורמה. אך אל תבלבלו בין שני המושגים השונים, מכיוון שהניידות של הילד היא נורמלית לחלוטין, והיפראקטיביות היא כבר אבחנה. ברפואה, זה נקרא בדרך כלל "הפרעת קשב וריכוז" הפרעת קשב וריכוז.
זו באמת מחלה, מכיוון שיש הפרה של כמה פונקציות במערכת העצבים המרכזית. נהוג לחלק אותו באופן קונבנציונאלי לשני מושגים, ראשוניים ומשניים. ראשוני - מתרחש מרגע לידתו של התינוק. משני, בתורו, נגרם על ידי סיבוכים לאחר המחלה. בנוכחות תסמונת זו, הילד אינו יכול לרכז את תשומת ליבו במשהו, וחוץ מזה, די קשה לו אפילו לשבת במקום אחד במשך מספר דקות.
לתסמונת יכולה להיות צורה אחרת, לכן תרגול ידוע כחסר קשב ללא היפראקטיביות והיפראקטיביות עצמה ללא הפרעת קשב. אך לרוב יש שילוב של מושגים אלה.
לילד די פעיל לסיים את העבודה שהתחיל. הוא תמיד זורק את זה לא שלם, ומיד מפנה את תשומת ליבו למשהו אחר. קשיים גדולים במיוחד בנושא זה מתעוררים בתהליך של הוראת ילד. על פי הסטטיסטיקה, כ -5% מהילדים נכנעים לבעיית הפרעת הקשב. רוב המספר הזה הם בנים. בנוסף, ישנה היפראקטיביות שלהם בצורה בולטת.
הסימנים העיקריים להיפראקטיביות בקרב ילדים צעירים כוללים:
• שינה ענייה;
• מידה גבוהה של עצבנות לגורמים חיצוניים;
• נוכחות של תנועות כאוטיות.
במקרים מסוימים, בשל נוכחות של היפראקטיביות, הילד אינו מתפתח לחלוטין. המשמעות היא שהוא מתחיל לשבת ולהלך הרבה יותר מאוחר מילדים ללא מחסור. הילד לא יכול לתאם נכון את תנועותיו ולכן לעתים קרובות הוא מפיל חפצים ומדבר גרוע.
הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז צריכים להיות סבלניים ולזכור תמיד שמדובר בעיקר במחלה. וזה אומר שיש צורך להתייחס לילד בהבנה ולא לנזוף בו.
