פסיכולוגים עובדים כיום כמעט בכל בתי הספר. זה רק טבעי שהתלמידים יתחילו להתייחס אליהם בשאלותיהם. אך רוב ההורים אינם מגיבים לכך בצורה די מספקת. אם אין לך ניסיון משלך להפנות לפסיכולוג, זה יהיה שימושי לך ללמוד כיצד להתנהג נכון אם ילדך יוצר קשר עם פסיכולוג.
אם בבית הספר יש פסיכולוג במשרה מלאה, ייתכן מאוד שחלק מהתלמידים פונים אליו. זה לא קורה מיד, מכיוון שפסיכולוג בית הספר מתחיל לעבוד. על מנת שהחבר'ה יבואו אליו להתייעצות, יש צורך שהם יכירו אותו היטב. כאשר ילדים לעיתים קרובות רואים פסיכולוג, מתקשרים איתו, סומכים עליו, סביר מאוד להניח שהם יכולים לבוא עם איזושהי שאלה. לעתים קרובות, בהתחלה החבר'ה נכנסים בקבוצות למשרד הפסיכולוג ואז הם פשוט רצים לשוחח או להירגע בהפסקה. ואחרי זה, אחד אחד, הם יכולים להיכנס עם הבעיה שלהם.
לא לכל ההורים עצמם יש ניסיון ללכת לפסיכולוג, ולכן הם לא יודעים להגיב במצב כזה. אין שום דבר נורא בעצם הפניית ילדך לפסיכולוג.
עצמם להתייעצות מגיעים לעתים קרובות יותר למתבגרים. גיל ההתבגרות הוא זמן לטבול בעצמך. החבר'ה מנסים להבין את עולמם הפנימי, ללמוד מהי אהבה וחברות. לפעמים קל יותר לספר לזר על נושאים כאלה. אז אל תיבהלו או לחצו על ילדכם.
במקום זאת, נסו לתקשר ברוגע ובאופן ידידותי עם ילדכם. אם היחסים שלך רחוקים מלהיות ידידותיים, אז לא סביר שהוא יגיד לך הכל מיד. תהיה סבלני. ניתן להשיג כנות רק בזוגיות חמה. כמו כן, זכור כי בני נוער מנוכרים מהוריהם. טבעי להם שלא לדבר על משהו. זהו השלב הרגיל של פרידה מההורים. לנער יש חיים אישיים וחוויות אינטימיות משלו.
אינך צריך לרוץ מיד לפסיכולוג כדי לברר מה נדון בהתייעצות. אם ילדכם עצמו לא הסכים לגילוי, אז הפסיכולוג רק יאשר בפניכם את עצם הפנייה אליו. זה דומה לסודיות רפואית. אמנם כלל זה אינו לבוש ברזל ולא כל הפסיכולוגים מקיימים אותו. אך אם אתה מקבל מידע מפסיכולוג בבית הספר, אז זכור: ילדך עשוי לתפוס זאת כבגידה וחדירה לחייו האישיים. לכן, עדיף לקבל הסכמה מילדכם לתקשר עם פסיכולוג ורק אז ללכת אליו לקבלת המלצות.
סמכו על ילדכם, תנו לו להתמודד עם הקשיים שנוצרו. תן לו לדעת שאתה תמיד פתוח לשיחה. אם ילדכם זקוק לעזרתכם או לעצתכם, הוא יפנה אליכם.
