לא משנה באיזו שעה אנו חיים, המשחק תמיד נשאר הפעילות המובילה של ילדים בגילאי הגן ובבית הספר היסודי. למרות הכנסת גאדג'טים מודרניים לתעשיית המשחקים, משחקי חוץ פעילים עדיין נותרים רלוונטיים.
אחד הנפוצים ביותר בקרב ילדים הוא משחק הרמזור. הכללים שלו די פשוטים. בתחילה משורטטים שני קווים. שחקנים עומדים לאורך השורה הראשונה. הנהג עומד בין השורה הראשונה לשנייה. הוא צריך להתרחק מעיקר השחקנים ולצעוק קצת צבע. אותם אנשים שיש להם צבע זה בבגדיהם עוברים באופן חופשי לקו הנגדי. שחקנים אחרים שאינם לובשים את הצבע הנקוב חייבים לרוץ לקו הנגדי. משימת המנהיג היא לתפוס את הרץ.
המשחק הבא אהוב גם על כל הילדים. זה נקרא "מטאטא". המשחק הזה הוא סימביוזה של תרגילי התעדכנות וראלי. על פי חשבון הנהג, כולם מתפזרים לכיוונים שונים. לאחר מכן, על המנהיג להדביק מישהו. האדם שנתפס הופך גם למנהיג השני. יתר על כן, כל השחקנים שנתפסו הופכים למובילים. זה נמשך עד שאדם אחד נשאר.
משחק מהנה עוד יותר הוא "טלפון". שחקנים מסתדרים בשורה אחת. האדם הראשון בשורה מעלה מילה ומבטא אותה במהירות לגוף השני. אז לאורך השרשרת המילה מגיעה לאדם האחרון. השחקן האחרון חייב לומר בקול את המילה שהגיעה אליו. בסוף המשחק, המילים מעוותות כל כך עד שלפעמים צורת המילה הראשונה מעוותת לחלוטין. יצירת מילים כזו לפעמים מצחיקה מאוד. ילדים אוהבים לשחק עם צליל המילים. משחק זה מפתח לא רק שמיעה, אלא גם פונקציות נפשיות: תפיסה, דמיון, דיבור, תשומת לב.
משחקי כדור פופולריים גם כן. משחק אחד כזה הוא "נכה". צוות שחקנים, כ -15 איש, עומד במעגל. מהות המשחק היא שהכדור צריך לעוף בכאוטיות מאדם אחד למשנהו. הטלות חייבות להיות ספונטניות. אם האדם אליו הופנתה הזריקה לא תפס את הכדור, אז האדם הזורק רשאי לקחת כל חלק מגופו, קולו או ראייתו.
המשחק "פנטה" די ישן, אך עדיין רלוונטי. מהותה נעוצה בעובדה שכרטיסים עם משימות מוכנים מראש. במשחק הזה, ככל שיותר שחקנים, יותר טוב. כל שחקן שולף ברצף את אחד הקלפים שעליהם נכתבת המשימה ומנסה להשלים אותה. המשימה חייבת להינתן לא פשוטה מדי. לדוגמא, התקשרו למספר לא מוכר והציעו לקנות כופתאות. במשחק זה, סובלנות לאי וודאות של פעולות מתפתחת היטב.
