נראה שאתמול התינוק שלך נחר בשקט בעריסה שלו. והסתכלת עליו וחלמת שעצמותיו יתחזקו בהקדם האפשרי, והוא עצמו יכול לשבת, לעמוד, ללכת. ועכשיו עברה שנה. הילד הפך לקשקש והחל ללמוד את העולם בעניין רב. ואתה כבר זוכר בערגה את הזמנים שהוא שכב בעריסה כמו "קישואים".
גחמותיו והתקפי הזעם של פעוט משגעים אתכם. נראה לך שאתה אשם בכך שהוא לא מבין את המילה "לא". אל תמהר להאשים את עצמך. כל הגחמות הללו אינן אלא משבר פסיכולוגי של ילד בן שנה.
המשבר של שנה, לפי פסיכולוגים, חווה את כל הילדים. בגיל זה תינוקות נכנסים לתקופת מעבר בהתפתחות. הילד, ככלל, כבר עומד בביטחון על רגליו, הולך לבד, מבקש ללמוד כמה שיותר מהדברים סביבו. אך לא כל הדברים הללו בטוחים עבורו. אתה יודע שאתה לא יכול לגעת בתנור חם - אתה יכול להישרף, או שאתה לא צריך לאסוף אשפה ברחוב - אתה יכול לחלות. והתינוק עדיין לא מכיר מושגים כאלה, אז הוא זורק התקף זעם כשאתה אומר לו "לא".
יש הורים שמנסים "לרסן" את הילד, לסטור בתחתית או לצעוק עליו. אבל תינוק בן שנה עדיין לא מבין מה זה ענישה פיזית. לאחר שקיבל על האפיפיור, הוא יבכה וצרח עוד יותר חזק. לכן, מכה בילד או הרמת קול אינה דרך מוצא מהבעיה. אך גם אי אפשר לתת לפירורים לשבור את האגרטל ולהיפגע משבריו. איך להיות?
ילדים סקרנים
ראשית, הסר את כל החפצים המסוכנים בבית, כך שהתינוק לא רק לא יכול להגיע אליהם, אלא גם לראות אותם. אם משהו מה"אסור "עדיין נפל לידו של הילד או שהוא מתעקש לתת לו כוס קריסטל או אגרטל, אל תדכא את סקרנותו, באופן לא מוחלט. אחרת, הפעוט עלול להיות איטי ולא מעוניין בשום דבר. שקול את הנושא הזה איתו. אם הפעוט שלך נמשך לחפצים חמים, כמו מגהץ או תנור, הסביר כי נגיעה בהם תפגע. כאילו גע בעצמך בחפץ החם והעמיד פנים שהוא נשרף. ואז העבירו את ילדכם למשהו בטוח יותר. לדוגמא, גרמו לו להתעניין בכלי בישול סיליקון או בכוסות פלסטיק צבעוניות.
הזנב של אמא
עוברים את המשבר של השנה הראשונה, ילדים רוצים למשוך תשומת לב רבה ככל האפשר לעצמם, במיוחד של אמם. גם אם האם נמצאת כל היום בבית עם הילד, הוא ילך אחריה, כמו זנב, יבקש את זרועותיה, ידרוש לשחק איתו. ואמא צריכה לשטוף את הכביסה, לנקות את הדירה, לבשל ארוחת ערב, לעשות שוב הרבה דברים. היא חושבת שאעשה את הכל ואז נשחק. אבל התינוק זקוק לתשומת לב כרגע. כדי להציל את העצבים, עדיף לדחות הכל בחצי שעה. הקדישו הפעם לפעוט: שחקו איתו, קראו שירה, חרוזים לילדים, שרו שירים. לאחר זמן מה, הילד יבין שלא תלך לשום מקום, ויוכל לשבת בשקט בעצמו, ומאפשר לך להשלים את מטלות הבית.
בעיה נוספת בקוקו היא שאמא אפילו לא יכולה ללכת לשירותים. ברגע שאתה מתחבא מאחורי דלת השירותים, נשמעת בכי קורע לב מהצד השני. הילד חושש שאמו לא תחזור, ולכן בוכה. נסו להיות יצירתיים עם השירותים שלכם. קח איתך רישומים בהירים, תוויות או עטיפות ממתקים. החלק אותם מתחת לדלת אחד אחר פעם, ובקש מהתינוק שלך לעשות את אותו הדבר בצד השני של הדלת. לפעמים מספיק שהילד ישמע את קולה של האם כדי להיות בטוח שהיא שם, אז תשיר שירים או תקרא שירים או חרוזים לילדים.
ילדים רגישים מאוד למצב הרוח של אמא. אם אתה רגוע והילד שלידך מרגיש בנוח. אם אתה מתחרפן, גם התינוק היסטרי. לכן, היו סבלניים, שמרו על הרגעה קלה, כמו תמיסת ולריאן.גיל המעבר בהחלט יסתיים, וילדך שוב יהפוך רגוע וצייתני.
