בשל מזג שונה, בהחלט אי אפשר לראות ביישנות כאיכות גרועה או טובה. חשוב להבין האם מדובר בתכונת אופי מולדת או נרכשת.
גרידה או פגם?
אם ביישנות היא מרכיב של מזג, למשל, מלנכולי או פלגמטי, ואינה מונעת מאדם להיות מאושר ובטוח בעצמו, אתה לא צריך להילחם בביטויים שלו. לכל הפחות, לא צריך לייחס חשיבות רבה מדי לצניעות מולדת ולהתמקד בה. במקרה זה ביישנות יכולה להיות אפילו מאפיין ייחודי, "גולת הכותרת" של האישיות.
אם אדם רכש ביישנות כתוצאה מגידול לא תקין, זה יכול להיחשב כחיסרון. ובצניעות יתרה במקרה זה, יש צורך להילחם באמצעות התגברות על מתחמים.
איך להתמודד עם ביישנות
אם ביישנות היא איכות מולדת, אתה לא צריך לבקר את הילד בצורה חריפה על כך, אתה לא צריך לנסות להתגבר על תכונת אופי זו אצלו, מאחר ובהמשך התנהגות כזו של ההורים מביאה להיווצרות מכלול של ספק עצמי. אם אתה לא מקדיש תשומת לב רבה לביישנות ולא רואה בזה חיסרון, לאורך זמן זה יכול להפוך לזהירות, אך ללא השלכות על הנפש.
צניעות של ילד לרוב לא נוחה יותר להורים מאשר לעצמו. זה לא מפריע להתפתחות מלאה. נדמה להורים כי התינוק אבוד על רקע ילדים חברותיים יותר וכי הם אינם שמים לב אליו. הילד עצמו יכול להיות די נוח במצב העניינים הזה. אין צורך לנסות לאלץ את התינוק להיות דיברני ולהעלות ממנו משהו אם הוא לא באמת רוצה לעשות את זה בסביבה לא מוכרת.
יחד עם זאת, יש צורך לפתח עצמאות וביטוי יוזמה כדי שהילד לא יפחד, למשל, להגיש בקשה או לבצע רכישה. אתה יכול לשחק משחקים עם תינוק, לדמות מצבי חיים שונים, ובכך ליצור סביבה נוחה כך שהוא יכול להירגע ולהתנהג באופן טבעי. במהלך תקופת הלימודים, יש להזהיר את המורים שלא להתמקד בצניעות הילד, אלא לנסות לשתף אותו בפעילויות משותפות ולשבח אותו על הצלחתו בלימודים, במקום לנזוף בו ולא לשקול אותו שקט.
ביישנות היא מאפיין של דמותו של אדם, ואחרים הופכים אותה לחיסרון, היוצרים קומפלקס של חוסר וודאות ביחסם. לאנשים צנועים יש תכונות טובות, כמו כבוד לדעות של אחרים, יכולת להקשיב לאחרים. אם ביישנות אינה חורגת מכל הגבולות, ואדם יכול להתנהג כרגיל במקומות ציבוריים, לבצע פעולות הדרושות לחיים, אז איכות זו תהיה יותר גולת הכותרת מאשר החיסרון.
