כולנו, כמובן, מבינים עם הראש שגוף האדם מתכלה, ובמוקדם או במאוחר נמות, אבל כמה קשה לדאוג לחברים וקרובים שעזבו אותנו, אפילו לאלה מהם שהיו חולים זמן רב זמן או כבר היו זקנים מאוד. מותו של אדם אהוב הופך לקשה עוד יותר, מה שקרה פתאום, כשאנחנו נשארים בחיים האלה, בלי לסיים את המחלוקת, מבלי לומר את דברי האהבה וההתנצלות שרצינו לומר לו, אך לא היה לנו זמן. מותו של אדם אהוב יכול להיות כאב כואב לכל החיים.
הוראות
שלב 1
בימים הראשונים, כאשר האבל חזק במיוחד, אל תשתה תרופות כלשהן כדי "להתעשת", ההשבתה הזמנית של התודעה הברורה ניתנת על ידי הטבע ומאפשרת לאדם להימנע מטראומה פסיכולוגית גדולה עוד יותר. אם ההשתתפות שלך בטקס ההלוויה נחוצה, אז זה יוציא אותך מ"הטמטום "הזמני, כי טקסי הלוויה הומצאו עבור האנשים ששרדו, החיים. מאמצים אלה מסייעים לאדם להתכנס ומאפשרים לו לגייס כוח פיזי כדי לסייע לסבל נפשי.
שלב 2
לעתים קרובות אדם לאחר מותו של אדם אהוב, יש תחושת אשמה. זה יכול להופיע גם אצל מישהו שלא באמת אשם בשום צד, רק מוות קשור לשליליות, כך שהוא בא לידי ביטוי ברגשות שליליים. לנתח, אולי, אינך אשם בשום דבר מול האדם שעזב ולהפסיק להעניש את עצמך, להחמיר את הטראומה הנפשית ממותו.
שלב 3
אם אתה מאמין, אז לך לכנסייה, דבר עם הכומר. הוא רואה את המוות לעתים קרובות למדי, אולי הוא ימצא גם מילות נחמה בשבילך. גם אתאיסטים לא צריכים להיות מבודדים. דברו עם חבר או משפחה, זכרו את כל הדברים הטובים שקשרו אתכם עם הנפטר. תחשוב איך הוא היה מגיב בחיים לעובדה שאתה כל כך מציק לעצמך.
שלב 4
נחמה מוסרית גדולה עבור חלקם היא המשך המקרים שהחלו במשותף. מה יכול להיות זיכרון ואנדרטה טובים יותר לחבר עזוב מאשר לסיים את העבודה שלא הצליח לסיים?
שלב 5
נסו לשמור על עצמכם בשליטה, אל תלכו לאיבוד מקרובי משפחה וחברים שלא מגיע להם יחס רע כלפי עצמם. בקרה פנימית כזו היא עבודה על עצמך, מה שיאפשר לאסוף ולסבול ביתר קלות את ההפסד שאין לו תחליף.
שלב 6
אם אינך יכול, לאחר זמן רב, לשכוח את אובדןך, ייתכן שיהיה הגיוני לפנות לשירות פסיכולוגי או למומחה מתאים שיעזור לך לחזור לחיים הרגילים.
