מדעי הרוח רבים מתייחסים לאופי ותכונותיה של התודעה האנושית: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, בלשנות. אך ישנה גם דיסציפלינה המוקדשת לחלוטין לנושא זה.
פנומנולוגיה
בראשית המאה העשרים יצר הפילוסוף הצרפתי אדמונד הוסרל פנומנולוגיה, דיסציפלינה שמטרתה לחקור את טבעה ותכונותיה של התודעה. משמעות פנומנולוגיה היא "חקר התופעות", כלומר תופעות הניתנות לאדם בהתבוננות חושית. הפנומנולוגיה מכוונת לתיאור לא מוכן של חוויית התודעה הקוגניטיבית הקיימת בעולם התופעות, ובידוד המאפיינים המהותיים שלה.
בסרבנות לבנות מערכות דדוקטיביות וביקורת על טבעיות ופסיכולוגיזם בשליטה בתודעה, הפנומנולוגיה מתמקדת בפנייה לחוויה הראשונית של הכרת התודעה.
לפיכך, הרהור ישיר והפחתה פנומנולוגית, הקשורים לשחרור התודעה מהגישה הנטורליסטית, הופכים לשיטות הבסיסיות של הפנומנולוגיה.
מדע פנומנולוגי עוזר להבין את מהות הדברים, ולא עובדות. לפיכך, הפנומנולוג אינו מעוניין בנורמה מוסרית כזו או אחרת, הוא מתעניין מדוע זו הנורמה.
הכוונה
ביצוע הפחתה, הפנומנולוגיה מגיעה לתכונה המרכזית של התודעה - הכוונה. הכוונה היא תכונה של מוקד התודעה על אובייקט. התודעה האנושית מכוונת תמיד למשהו, כלומר היא מכוונת.
ניתוח מכוון מניח את גילוי המציאות בה אובייקטים בנויים כיחידות סמנטיות. הוסרל מגיע למסקנה שעצם קיומו של אובייקט תלוי בחשיבותו לתודעה. לפיכך, הפנומנולוגיה מציבה לעצמה את המשימה ללמוד באופן שיטתי את סוגי החוויות המכוונות, כמו גם לצמצם את המבנים שלהם לכוונות ראשוניות.
עקרונות הפנומנולוגיה
מהות הגישה הפנומנולוגית היא שה"אני "מגיע לנקודת המבט האחרונה הניתנת להעלות על הדעת. כאן ה"אני "הופך למבונן לא מעוניין בעצמו, בחלקו הטבעי-עולמי ב"אני" הטרנסצנדנטלי. במילים אחרות, הפנומנולוגיה מגיעה למושג "תודעה טהורה".
לכן, ניתן לנסח את ההוראות העיקריות של הפנומנולוגיה באופן הבא:
- תודעה טהורה, נקייה מחוויות פסיכופיזיות, היא אזור טרנסצנדנטלי שבו האובייקטיביות של העולם מכוננת;
- כל אובייקט קיים לתודעה טהורה כתופעה המורכבת ממנו;
- לכל חוויות התודעה הטהורה יש מרכיב רפלקטיבי;
- תודעה טהורה שקופה, ברורה וברורה לבבואה של עצמו.
