ההבדל העיקרי בין בני אדם לבעלי חיים הוא שבני אדם יכולים לחשוב בצורה מופשטת, לתכנן תוכניות ולדמיין את העתיד. יכולות אלה הן ההיבטים של התודעה שלנו, ואנשים ניסו ללמוד תודעה בכל עת.
תודעה היא השתקפות של המציאות בנפש האדם. הוא כולל מחשבות, דמיון, מודעות עצמית, תפיסת מידע וכן הלאה, והוא אינדיבידואלי בלבד. כלומר, מה שאתה רואה, מדמיין וחושב שהוא רק החוויות הסובייקטיביות שלך, עבור השאר, תמונת העולם עשויה להיות שונה.
בתקופות פרימיטיביות אנשים לא התעניינו בתודעה אלא במצבה המשתנה. לכן שאמאנים, שיכולים להיכנס ולהיות במצב תודעה שונה, עוררו כבוד מיוחד. אלה נחשבים לטראנס ואקסטזה. שאמאנים שמעו קולות וחוו הזיות, והחברה הפרימיטיבית ראתה בהם מרפאים, פסיכולוגים ונביאים.
כדי להיכנס למצב תודעתי שונה, השתמשו השמאנים בפסיכוטכניקות שונות, כמו גם בחומרים הזויים ממקור טבעי, כמו פטריות. באופן פרדוקסלי, הם באמת יכלו לרפא כמה מחלות, לחזות את העתיד ולדבר עם רוחות המתים.
בימי הביניים עסקו הפילוסופים בסוגיות הנפש והתודעה. פסיכולוגיה ומיסטיקה היו שלובות זו בזו. אנשים האמינו שתודעה היא ניצוץ אלוהי, כל אדם מסוגל לחזות את העתיד. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לפרשנות החלומות - כל החלומות נחשבו לנבואיים.
בתקופה מהמאה ה -18 עד ה -12, פסיכותרפיסטים עסקו בכל אותם נושאים של שינוי תודעה, במיוחד היפנוזה וסמנבוליזם. הם שאלו שאלות - מדוע לאחר היפנוזה המטופל לא זוכר מה קרה לו במהלך ההיפנוזה, ואיך במצב של סומבוליזם אדם יכול לנוע, לדבר, לבצע כל פעולה. עם זאת, התשובות לשאלות אלו טמונות יותר בתחום הפיזיולוגיה. לאורך הדרך זוהו תופעות כמו ראיית ראייה, מצב של תשוקה, אמנזיה והחרפת רגשות. פסיכולוגים עם עניין מיוחד חקרו הפרעת אישיות מרובה, והגיעו למסקנה שגם אותם זיכרונות שנראים למחוק לנצח מזיכרוננו עדיין חיים אי שם במעמקי תת המודע, וניתן לשלוף אותם באמצעות היפנוזה. וכאן יהיה זה סביר להיזכר בזיגמונד פרויד הידוע לשמצה.
במאה העשרים, עם התפתחות תורת הפסיכואנליזה שלו, התודעה קיבלה צד הפוך - הלא מודע. הלא מודע מתבטא בחלומות, פעולות אוטומטיות, הסתייגויות. הלא מודע מגן על מוחנו מפני לחץ תודעתי מתמיד, מעביר זיכרונות וחוויות לא נעימים. הלא מודע שומר גם על כל הרצונות והצרכים הסודיים שלנו, כאשר הם לא יכולים להיות מסופקים מכל סיבה שהיא.
