אף אחד לא מושלם, לפחות עבור הקהל, ולכן אין טעם לבקש סליחה על האינדיבידואליות שלך. לאדם שגיבש אישיות קשה מאוד לעצב מחדש את הניסיונות שנעשו מבחוץ, לכן עדיף להישאר עצמך, תוך לא לפגוע באחרים, במקום להתנצל כל הזמן על זהותך ולנסות להסתגל לסביבה.
התנצלות על מעשים פסולים היא פרקטיקה רגילה בחברה מתורבתת. אבל האינדיבידואליות של האדם והשוני שלו מאחרים אינן עבירה שעליה אתה צריך לבקש סליחה. ואכן, במקרה זה, כולם יצטרכו להתנצל על צבע העיניים, גוון הקול והיבטים אחרים המבדילים אותו מאנשים אחרים.
אל תהסס להיות עצמך
אם אתה לא מתקבל בצוות אחד, זו לא עובדה שבצוות אחר לא תהפוך לנשמה של החברה. לפני שתבקש סליחה מהעולם על העובדה שאתה לא מתאים לסטנדרטים של מישהו, אתה צריך לחפש את עצמך במקום אחר.
ההיסטוריה זוכרת עשרות מקרים בהם גאונים עתידיים לא הובנו ונחשבו מנודים. אך אותו דאלי לא מיהר ליפול על ברכיו מול בורים רחוקים מהאמנות ולהתנצל על ה"דוב "שלו. במקום זאת, להפך, הוא חיפש את הקהל שלו, וזה מה שאתה צריך לעשות. למרבה המזל, היום לא כל כך קשה למצוא אנשים בעלי דעות דומות, כי תקשורת באינטרנט ואפילו טיול למדינה אחרת זה דבר מקובל.
ככל שתתחפף בסטנדרטים של מישהו, כך תתייחס לרצינות פחות. ואם המטרה שלך היא לא להתערבב עם אבק ולהתמוסס להיסטוריה, אז תתרגל לבקש סליחה רק כשזה באמת מתאים. ועם דו קיום שליו בחברה, נדיר ביותר לבקש סליחה.
אל תחפש את עצמך באנשים ואל תתמוסס בקהל
אם שאלת האשמה על הייחודיות שלך כבר עלתה על סדר יומך, אז כבר ננזפת לא פעם על שלא עמדת בציפיות הרוב. האם דעתך של הרוב הזה חשובה לך? שאל את עצמך אם תיפגע מכך שתסיר את המבקרים הקשים מחייך. אם לא, אז אתה בכלל לא צריך לחשוב על המילים שלהם.
זה קורה גם שמי שמנסה ללא הצלחה להתאים את סביבתו לנחיתות משלו חושב על נחיתות משלו. ואכן, כאשר המעגל החברתי אינו מעניק לעצמו "אימונים", יש פעמים שאתה צריך לחפש בעיות בעצמך עם הכניסה הבאה לדיכאון. התרופה לכך, שוב, היא שינוי המעגל החברתי. כשם שאינך צריך להיות זהה לחברה, הסביבה לא תתאים לך, אתה צריך לקבל אותה. ואם באמת צריך להתנצל על בדיחות, טעמים ספציפיים בבגדים ובמוזיקה, ואיפור אקסצנטרי, אז כדאי במיוחד לחשוב על שינוי הסביבה.
