אין ספק שהתנהגות האם והאנשים סביבם משאירה חותם על העובר ברחם. לכן יש צורך לתקשר עם הילד עד לרגע הלידה, כך שהילד מהימים הראשונים ירגיש את החום והחיבה של יקיריהם.
כבר מהשבוע העשירי להריון נוצרים חושי הילד ולכן הוא מתחיל להגיב לדחפים שונים. הוא מסוגל לשמוע קול לאחר 16 שבועות של התפתחות. ומאותו הרגע העובר מסוגל לא רק לשמוע, אלא גם לשנן צלילים נעימים וקולות מקוריים. לאחר 20 שבועות התינוק מסוגל להגיב לכל פעולה עם תנועות שהאם הצפויה חשה בבירור. ניתן להבחין בדינמיקה של התנועה ולהבין מה הילד אוהב ומה לא מתאים באופן קטגורית לאורח החיים של האם. מצב רוח רע ומצבי לחץ משפיעים לרעה על מצבו של העובר בתוך הרחם, שכן חומרים פעילים ביולוגית נזרקים לדם האישה ברגעי זעזועים וחוויות עצבים. מומלץ ברגעים כאלה לעשות את מה שאתה אוהב (שירה, תפירה, רקמה, רקמה) על מנת להימלט ממחשבות רעות ולהתאים לגל חיובי. הילד מודע מאוד לשינויים כלשהם בגוף האם, ולכן הוא עלול להתחיל להתנהג בחוסר מנוחה או להיפך, להירגע מפחד ולהפסיק לנוע ברחם. תקשורת עם הילד שטרם נולד נחוצה לא רק לעצמו, אלא גם להורים. לדוגמא, התינוק מתחיל להרגיש את מגע ידי אמו, מזהה את קולות הוריו, שומע את המנגינות האהובות עליו. לפיכך, הוא מרגיש את אהבתה וחיבתה של משפחתו ומרגיש צורך בעולם החדש, אליו הוא צריך להיכנס. הורים, במיוחד אם, חייבים ללמוד להבין את ילדם, מה שיאפשר להם לבנות מערכות יחסים ברמה גבוהה בעתיד. כרגע ישנן טכניקות מיוחדות המסייעות להורים למצוא שפה משותפת עם תינוקם שטרם נולד. כמובן שהאם הצפויה צריכה לצפות בקוצר רוח ללידתו. הרושמים והתחושות הם הגורמים הבסיסיים להתפתחות התוך רחמית התקינה של העובר וללידת ילד בריא ומלא.
