המילה "בראבדו", ככלל, משמשת בהקשר שלילי, למרות העובדה שהיא קשורה למילה "אמיצה", שהיא מאפיין חיובי של אדם או מעשה. מה ההבדל בין אומץ לב לאמיצות?
בראבדו בבלשנות
לטענת בלשנים, המילה "חוצפה" מגיעה מהגבורה הצרפתית, שהמשמעות העיקרית שלה היא "פזיזות". ברוואדו פירוש לרוב אומץ הפגנה, התעלמות מסכנה והתנהגות תוקפנית. הקונוטציה השלילית של המילה ניתנת על ידי העובדה שבניגוד לאומץ ואומץ לב החוצפה, ככלל, יש אופי ראוותני לחלוטין. משמעות הדבר היא כי אין סיבות רציונליות לפעול בדרך זו, יתר על כן, הנבחר על ידי דרך הפעולה הסובייטית חושף אותו (ובמקרים מסוימים, הסובבים אותו) סכנה חסרת טעם. לדוגמא, ארוחת הערב המפורסמת של שלושת המוסקטרים בבסטיון הנצור והמפוצץ של סן-ג'רוויי הייתה לא יותר מלהט.
אם אתה מתחקה אחר האטימולוגיה של המילה "בראבאדה" עד הסוף, מסתבר שהיא ככל הנראה באה מהבראבו הלטיני, שפירושו "שודד", "בריון".
שלא כמו בדיה, בחיים האמיתיים, הפגנות כאלה של תעוזה וחוסר פחד מביאות לרוב לתוצאות לא נעימות למדי, ולכן רוב האנשים משתמשים במילה "חוצפה", ומביעים את מורת רוחם מאופן ההתנהגות של האדם.
מה חושבים פסיכולוגים?
מנקודת מבט פסיכולוגית, החוצפה אופיינית לאנשים חסרי ביטחון עצמי ותלויים מאוד בדעותיהם של אחרים. בעיקרו של דבר, החוצפה היא פיצוי על מתחם מסוים. אדם שבטוח שאחרים עשויים להחשיב אותו כפחדני וחלש רצון מתחיל לבצע פעולות מגוחכות ומסוכנות, למשל, מפר את המהירות המותרת בדרך או מטפס לגובה רב ללא מטרה מעשית. החלטות כאלה אופייניות לרוב לצעירים שאינם מבינים כי מעשיהם מעוררים רגשות שונים אצל אחרים: מאהדה מתנשאת ועד דאגה כנה, אך לא הערצה וכבוד.
אל תבלבלו בין חוצפה ובלוף, למרות שהמושגים דומים. אם האדם המתהדר מבקש להראות רק את אומץ ליבו, אז הבלוף רודף אחר המטרה להטעות יריבים.
עם זאת, אנשים בעלי אופי מסוג מסוים מתהדרים לא בגלל שהם מבקשים לשכנע אחרים במשהו, אלא בגלל הרצון המתמיד להוכיח לעצמם את אומץ לבם ופזיזותם. לרוב, תכונות אופי כאלה נוצרות כתוצאה מטראומה פסיכולוגית, מה שמאלץ את האדם להתייחס לעצמו, לבריאותו ולחייו ללא כל אימה. אנשים כאלה זקוקים למקור מתמיד של אדרנלין, הם מזניחים את הסכנה והסיכון, רק כדי לחוות את התרוממות הרגש הרגשית הקשורה למצב קיצוני. אחרים עשויים לתפוס את דרך הפעולה הזו כחוצפה, אם כי במציאות אנו מדברים יותר על נטיות אובדניות סמויות (מדוכאות), ולכן במקרים כאלה הגיוני להתייעץ עם פסיכותרפיסט.