עבור תלמידי בית ספר מבוגרים, המשחק הופך לסוג הפעילות העיקרי והמוביל. משחקי הילדים בגיל זה נבדלים על ידי מגוון עלילות, כיוונים, ויכולים להיות חינוכיים ומשעשעים כאחד.
משחקי תפקידים
בהדרגה, כשהתינוק גדל, משחקים מחקים מקבלים את האופי של משחק תפקידים. לילד יש כבר חוויה יומיומית וחברתית עשירה, הדיבור מפותח מספיק בכדי להמציא עלילות משחק שלמות בהן אגדות ששמע, וצפה בסרטים מצוירים, ובאירועים אמיתיים שקרו לו ולאהוביו שזורים זה בזה.
גיבורים (בובות, חיות, מכוניות) רוכשים דמויות, הם מתקוטטים ומתווכחים, עושים שלום ומתיידדים - לפי רצונו של הילד שמשחק במשחק. ותוכלו גם לבקר אחד את השני, לקנות משהו בחנות, ללכת לעבודה ולגן … כל מה שהילד והמבוגרים סביבו עושים יבוא לידי ביטוי במשחק.
בשלב זה, כדי לארגן את מרחב המשחק, הילד יזדקק לבתי בובות, סטים נושאיים ובונים. לילדים בני 5-6 שנים, משחקי תפקידים יכולים להימשך עד מספר ימים, אם העלילה מרתקת אותם במיוחד ומקבלת כל התפתחות חדשה.
ילדים בני 4-6 משחקים ברצון לא רק לבד, אלא גם ביחד. ילדים בגיל הרך מבוגרים כבר מסוגלים להסכים על כללי המשחק ותנאי המשחק ולקיים אותם. ילדים מעשירים משחק משותף, כל אחד מביא את החוויה האישית שלו ואת החזון שלו לגבי מצב המשחק, ולכן משחקים כאלה מרגשים במיוחד לילדים.
פונקציה טיפולית וחינוכית של המשחק
כמובן שמשחק הוא קודם כל שמחה הן עבור הילד והן עבור המבוגר המתבונן בו (או, יותר טוב, משתתף). אך בנוסף, זהו גם מחסן מידע להורים.
בזמן המשחק הילד חושף בפני המבוגר את עולמו הפנימי: פחדיו וספקותיו, בעיותיו ושמחותיו. בניתוח המשחק של הילד תוכלו ללמוד הרבה יותר על ילד מאשר לדבר איתו (לרוב פשוט משום שהילד לא מוצא את המילים הנכונות לביטוי מצבו). זה לא מקרי שתחומי פסיכולוגיה כמו טיפול במשחק, טיפול באגדות פופולריים כל כך בשנים האחרונות.
ולאחר שהבנו מה מדאיג את הילד, עדיף ליצור מצב משחק בו הילד יכול לפתור את בעיותיו. ואז בחיים האמיתיים יהיה לו הרבה יותר קל לעשות את זה.
