התקפי זעם של ילדים הם סיפור שכיח למדי. הורים רבים הולכים לאיבוד מולה, מבלי לדעת מה לעשות במצבים כאלה. לרוב, הם ממהרים מיד להרגיע את הילד. אך האם תמיד יש צורך לעשות זאת?
הורים וילדים
לגדל ילדים זו עבודה קשה. זה דורש הרבה אינטליגנציה ורכיב רגשי. לעתים קרובות מאוד קשה להורים להתכנס כשילדם מתחיל להיות גחמני, לזרוק התקפי זעם, ולא להקשיב לשכנועיהם. על מנת להרגיע ילד, זועקת כמו: “שתוק! עכשיו אתה הולך לפינה! הוא הפסיק לבכות! וכו ' לשם כך עליכם להכיר היטב את ילדכם האהוב ולהשתמש בשיטותיכם בכדי להרגיעו.
איך להרגיע את ילדך
לא תמיד כדאי למהר מיד לילד ולהתחיל להרגיע אותו. זה קורה שאחרי זה, ילדים מתחילים לבכות ולצרוח עוד יותר. אתה יכול לנסות להשאיר אותו לבד. תן לו לזרוק את רגשותיו, ואולי הוא יירגע לבד. במצב זה, חובה לוודא שהוא לא יגרום לעצמו לפציעות בזמן שהוא לבדו.
הורים חכמים יודעים שלצבא על ילד אין תועלת. הם מתחילים להעתיק ולחזור על מעשיהם בהתקפי זעם. אם ההורים רגועים זה מלמד את ילדיהם להתנהג בצורה דומה. לרסן את הרגשות שלך בעצמך כדי ללמד את זה לילדך.
ילדים קטנים זורקים לעיתים קרובות התקפי זעם מכיוון שהם אינם יכולים לבטא את רגשותיהם במילים. הורים, מצדם, לא מבינים אותם, גם מתחילים ליפול להיסטריה. הם גם לא מצליחים להסביר להם מה הם רוצים. פסיכולוגים הלומדים בעיה זו ממליצים לעבור לשפת הסימנים, אשר יכול להיות קל יותר להסביר מה ההורה רוצה לומר לתינוק שלו.
לפעמים מבוגר באמת רוצה להיות לבד. הוא זקוק למרחב אישי שאיש לא יפר. צורך כזה עשוי להתעורר אצל ילד. סביר להניח שהוא פשוט משועמם מהאנשים סביבו ומהסביבה. הוא מתחיל לצרוח ולבכות. או שזה יכול לקרות, ולהיפך, בכך שהוא צורח והיסטרי הוא מנסה למשוך תשומת לב לעצמו, מכיוון שהוא בודד. עלינו לנסות להבין זאת. במקרה אחד - פשוט השאר את הילד בשקט, ובמקרה השני - כדי לתת לו יותר תשומת לב.
סיכום
הורים מפותחים רגשית צריכים לזכור שלכל התפרצות של תוקפנות, היסטריה, כעס, הילד שלהם יש סיבה. לענות לו באותה צורה זה פזיז. רק אהבה והבנה יכולים לתקן התנהגות זו של הילד. עליו להבין שההיסטריה אינה הדרך הטובה ביותר להביע את דרישותיו.
הורים, לאחר שהבינו את הסיבה להיסטריה, מחויבים להראות שהוא היקר והאהוב ביותר עבורם. אדם קטן צריך תמיד לדעת ולהרגיש שאמא ואבא אוהבים אותו, לא משנה כמה טוב או רע הוא מתנהג.
