רגשות שליליים רבים אצל ילדים ובני נוער מתגברים באופן טבעי עם התבגרותם. רגשות אלה כוללים, למשל, חרדה לפני פרידה מאהובים, פחד מהלא נודע ואחרים.
הרחבת הקשרים החברתיים עוזרת להתגבר על פחדים אלה - ביחסים חברתיים הילד לומד למצוא את הסיבות האמיתיות לפחדיו.
יש לציין כי בחייו של ילד, חלק מהפחדים מוחלפים במהירות באחרים. ילדים קטנים, בעלי חשיבה קונקרטית, מבטאים את עמדתם לאותם חפצים שהם נתקלים במציאות ("אני אוהב את אמא שלי", "אני שונא שום"). אצל מתבגרים, כאשר הם מפתחים חשיבה מופשטת, ישנה אהבה לחופש, לעצמאות, חוסר סובלנות לגילויים של עוול וכו '.
בית, הורים, חברים יכולים לפעול כמושא של אהבה לבני נוער, אך אהבה למין השני היא דרמטית במיוחד בגיל זה. אהבה לבני נוער היא תנאי מוקדם ליצירת קשרים קרובים, רכים וכנים עם עמית שהוא אידיאל, דוגמה להמשך. מושא האהבה, ככלל, הוא סמכות, הוא מוקף בהילה רומנטית, שמקלה בדמיונו העשיר של המתבגר.
המחקר של ברודריק, שחקר כ -1000 מתבגרים בגילאי 10-11, מראה כי מתבגרים רבים במהלך השנה האחרונה לחייהם היו במצב של אהבה עם בני המין השני. כ- 50% מהמתבגרים בני 12-13 ויותר מ- 70% מהמתבגרים בני 16-17 היו מאוהבים גם הם.
לדברי אריקסון, אהבה ראשונה לבני נוער היא תנאי הכרחי להיווצרות ההערכה העצמית שלו. במושא האהבה נראה שהמתבגר רואה את ההשתקפות שלו. מסיבה זו אוהבים רבים משקיעים כל כך הרבה זמן בלהבין את האידיאלים והתשוקות של האליל שלהם, תוך שהם משווים את עצמם ואת עולמם הרגשי עם חיי בן הזוג.
הבסיס של אהבה אמיתית הוא חוסר אנוכיות, הנכונות לוותר על כל טענה למען הרגשות שלך. ללא הערכה עצמית ראויה, רגשות כאלה אינם יכולים להיווצר. בהתאם לכך, על מנת שבני נוער יוכלו ליצור קשרים עם מושא האהדה שלו, על מנת שיוכל להבין ולהכיר ברגשותיו, על המבוגרים, ראשית כל, לסייע לו בגיבוש ההערכה העצמית ההולמת שלו.
