תינוקות נולדים מדי יום, אך הוריהם לא תמיד מוכנים מבחינה פסיכולוגית ללידתם. לא כולם יודעים לשם מה ילדים ואיך החיים ישתנו באופן קיצוני עם הופעתם.
רק לפני כמה עשורים, שאלה כזו לא הועלתה באופן עקרוני, שכן נוכחות של ילד במשפחה, ועדיף שניים, הייתה מובנת מאליה. מי שחי בלי ילדים זכה לרחמים, בהתחשב בכך שהם סטריליים. עצם הרעיון של חוסר רצון מודע להביא לעולם ילד נחשב כמעט לא מוסרי.
כיום, אנשים רבים חושבים מדוע יש צורך בילדים, הרבה לפני שהחליטו להרות אותם. זה נכון במיוחד לגבי הילד הראשון, שכן באותם מקרים שכבר יש ילדים במשפחה, התשובה לשאלה זו הרבה יותר קלה - יש להם עם מה להשוות.
קשה לשכנע אדם מודרני רק בכך שהולדה אופיינית לכל יצור חי. יצר הרבייה קיים גם אצל בני אדם, אך גישה מודעת לכך מבדילה אותו מבעלי חיים. לעתים קרובות אין להם ילדים דווקא משום שאין להם שום רצון להקריב משהו. וגם אם אנו רואים בסרבנים להביא ילדים לאנוכיות, החיים רק למען עצמם, הדבר אינו משפיע על איכות החיים של האחרונים. ללדת ילד רק בגלל שלכולם יש או כבר זקנה זה לא הרעיון הכי טוב. לכן המניע חייב להיות רציני יותר.
יש אנשים שחושבים כי תינוקות הם עזרה רבה בגיל מבוגר ורואים שיש להם השקעה ארוכת טווח. אבל זה לא לגמרי נכון. ישנן דוגמאות רבות לכך שילדים ילידים אינם מטפלים בהורים קשישים, בעוד שגמלאים ללא ילדים מרגישים מצוין.
ברמת הפסיכולוגיה, זוגות רבים שואפים להביא ילד לעולם כי הוא זה שהופך את המשפחה לשלמה יותר, ומאפשרת להם לעבור לשלב חברתי אחר. ואכן, הילד מפגיש את בני הזוג ומאפשר לראות את חיי המשפחה מנקודת מבט אחרת. אבל אם הכל לא בסדר במערכת היחסים, אז אתה לא צריך לצפות שבדרך זו ניתן יהיה לפתור את כל הקשיים.
הגישה הנכונה ביותר לבעיה האם יש צורך בילדים מבוססת על אהבה אליהם. את האושר מהחיוך של הילד הראשון קשה להשוות לעומק את הסחורה החומרית היקרה ביותר. ילדים דורשים הרבה, אבל לא פחות ומחזירים להוריהם. לכן, לידת ילד יכולה להיחשב לא רק לנס הגבוה ביותר, אלא גם לאושר הגדול ביותר.
