הילד לא תמיד גדל צייתני ורגוע. לפעמים התנהגות התינוק יכולה אפילו להיות אגרסיבית. במקרה זה, חשוב לאתר במהירות את הבעיה ולהתחיל לפתור אותה.
מה ההבדל בין תוקפנות לתוקפנות?
תוקפנות היא מעשה שמטרתו לגרום נזק (פסיכולוגי, פיזי, חומרי) לאדם או לקבוצת אנשים. כלומר, מדובר בפעולה מסוימת שנוצרת על ידי המצב. בדרך כלל, לעתים רחוקות ניתן לראות סימני תוקפנות אצל אדם בריא כאשר הוא מתגרה על ידי נסיבות חיצוניות. אך אגרסיביות היא מושג שונה לחלוטין המציין תכונה אישיותית. ואם לילד יש התנהגות תוקפנית יציבה בדיוק, צריך לעשות משהו בנידון. אבל ראשית עליך לזהות נכון אגרסיביות, מכיוון שהיא לא תמיד באה לידי ביטוי רק בקטטות וצעקות.
אילו תכונות יש לאגרסיביות?
חשוב להבין כי מעשה תוקפנות אינו עדיין אגרסיביות, אך אגרסיביות אינה מובילה בהכרח לפעולות הרסניות מכוונות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בתכונות אישיות כמו שליליות, טינה מוגזמת, עצבנות קיצונית, סתירות, כעסים, וכמובן, לפעמים חוצפה ועוצמה. יחד עם זאת, לאגרסיביות של ילדים יש מספר מאפיינים חיוביים: פעילות, עצמאות, עצמאות, יוזמה. אבל הנפש של הילד, בגלל חוסר היווצרותה, לרוב בוחרת ביטויים שליליים בדיוק.
איך לזהות ילד תוקפני?
ילד תוקפני מגיב לרוב הבקשות בצורה זועמת ועצבנית, מתחצף ומרים את קולו. בתקשורת עם ילדים אחרים הוא מראה אלמנטים של עצמאות ומנהיגות, מבקר כל הזמן את הילדים וצועק לעברם, נעלב, מתנקם. אחת התכונות הבולטות והנפוצות ביותר היא תוקפנות מילולית: ילד מבקר ומכנה שמות של אנשים אחרים, כולל מבוגרים. לעתים קרובות למדי, תכונה שלילית זו באה לידי ביטוי בטיפול בחפצים חומריים: צעצועים אינם מחזיקים מעמד זמן רב, דפים רבים בספרים נמשכים או נקרעים, חפצים שבירים נזרקים ונשברים בהתקפי כעס. וכמובן, המדד הברור ביותר: הילד עצמו מעורר סכסוכים, מתחיל קרבות, מכה, שריטות, נושך, מקלקל דברים של אנשים אחרים.
אם אתה מוצא את דפוס ההתנהגות שתואר לעיל, עליך לפנות לפסיכולוג ילדים. חשוב להבין שמדובר בבעיה הניתנת לתיקון, אתה רק צריך למצוא את מקורותיה ולנקוט את הצעדים הנדרשים בזמן.
