לעתים קרובות אמהות שומעות את המשפט: "עכשיו אלמד לישון עם עצמי, ואז יהיה קשה לגמול את זה", או: "אל אלמד אותך את זה, אז יעונו אותך לגמול את זה." המהות של המלצות כאלה להורים מסתכמת תמיד בעובדה שאי אפשר או להפך, יש צורך להרגיל את הילד למשהו. גישה זו להתפתחות התינוק שגויה. שורשם של השקפות כאלה הוא שההורים רואים בכל חינוך רק השפעה חד כיוונית מצד מבוגרים.
למעשה, לא רק האם מגדלת את התינוק, אלא שהוא עצמו גם משפיע עליה. כל הילדים שונים, עם מאפיינים משלהם של אופי, התפתחות ובריאות. לכן, אין המלצות אוניברסליות להורות. תמיד אותן שיטות משפיעות על תינוקות שונים בדרכים שונות.
מישהו מינקות ישן בחדר נפרד ולא סובל מכך כלל. ומישהו כל כך חרד שהם מוכנים לזחול מתחת לכיסויים קרוב יותר לאמא שלהם בגיל 7. והבעיה היא לא ש"אמא שלי לימדה אותי ככה."
ההבנה ששני אנשים מגדלים - האם והתינוק עצמו - יעזרו להימנע מבעיות פסיכולוגיות מיותרות. אם ילדים נולדים עם הבדל קטן, יש הורים שמבינים את הנקודה הזו. אך כאשר אמא כל הזמן לוקחת על עצמה את כל האחריות לגידול באופן בלעדי, מבלי לשים לב לתרומת הילד, אז היא מתחילה לדאוג לאותם רגעים שהיא לא יכולה להשפיע עליהם.
בואו נסתכל על דוגמא. באמת ייתכן שכל תינוק יושכב למיטה בנפרד מההורים. מעטים התינוקות שנרדמים בקלות בעריסתם. ולזולת, אם צעירה קמה 17 פעמים כדי להתנדנד שוב. במקרה זה, אם היא מתעלמת ממאפייני הילד, לעיתים קרובות היא מתחילה להאשים את עצמה שהיא אמא רעה בעצמה, שאינה יכולה ללמד את התינוק לישון בכוחות עצמה. אם אישה מבינה שהיא לא לבד להשפיע על המצב הזה, אז היא לא תרגיש אשמה. ואז האם עושה בחירה מודעת: בין אם היא ממשיכה בדרך הנבחרת, משקיעה יותר מאמץ ממישהו אחר, או מחפשת דרכים אחרות - היא מרדימה את התינוק איתה.
כל ההמלצות להורים תמיד יופרו בצורה כלשהי ביחס למשפחה מסוימת. תמיד צריך לזכור זאת כאשר משווים את ילדכם לאחרים. לפעמים הקושי הוא לא שהאם עושה משהו לא בסדר, אלא שהשיטה הזו לא עובדת עם הילד שלה.
