אומנים שמייצרים בובות בעבודת יד בוחרים את השם ליצירותיהם בזהירות רבה. מבחינתם זה כמעט כמו לתת שם לילד. זה לא כל כך אחראי וקשה להמציא שם לבובה שנקנתה לתינוק בחנות, אבל יש כאן גם חוקים.
לעתים קרובות יצרני צעצועים נותנים שמות לבובות שלהם או מייצרים סדרת בובות בשם אחד. אחת המפורסמות בסדרות אלה היא ברבי המפורסמת. אבל לכל בובה צריך להיות שם משלה, גם אם הם נראים דומים, כמו אחיות.
מדוע נקראת הבובה?
יש הורים לנערות צעירות מאוד שחושבים שהילד אינו זקוק ל"מידע נוסף "ואינם רואים צורך לתת שם לכל צעצוע. מספיק לקרוא לבובה "לאלה". לילד קל יותר - הם חושבים.
פסיכולוגים חולקים על דעה זו. צעצוע, במיוחד כזה שמתאר אדם, אינו אובייקט משחק רגיל לילד. לכל אחד מהם מאפיינים משלו, אפשר לומר, אינדיבידואליות. מגיל צעיר ילד, המכנה את בובותיו בשמו, מתרגל לכך שבנוסף לשמות עצם נפוצים, יש גם שמות נאותים.
יתר על כן, מומחים ממליצים לתת שמות לא רק לבובות, אלא גם לצעצועים המתארים בעלי חיים.
איזה שם עלי לתת לבובה?
ילד בגיל 5-6 יאסוף שם לבד - הניסיון שלו כבר מאפשר לו לעשות זאת. קראו אגדות, צפו בסרטים מצוירים, שמות של אחרים - יש המון לבחירה! אולי התינוק יתייעץ עם אמו, אך אתה לא צריך להתעקש על דעתך. לילד יש כבר תפיסה אישית של כל צעצוע, והיא יכולה להיות שונה משמעותית מההורה.
אין גם צורך לומר לילד את שם הצעצוע שצוין על ידי היצרן. מדוע להגביל את מעוף הפנטזיה של גבר קטן? להמציא שם לבובה הוא משחק מעניין, תהליך יצירתי שאינו סובל מסגרות נוקשות.
אבל ילדים צעירים יותר משחקים גם עם בובות. כאן ההורים צריכים להיות מעורבים באופן פעיל בחיפוש אחר שם, או אפילו לתת אותו בעצמם. השם צריך להיות כזה שהילד יכול לבטא אותו בקלות ללא עיוות. לכן, סביר להניח כי תינוק בן שלוש לא יוכל לבטא בבירור "מאשה" או "אירה", אך "טטה" או "אניה" יבטאו בקלות.
ששם הבובה יהיה מוכר, אך לא זהה לשם הילד עצמו. ילדים בגיל הרך הם אגוצנטריים, לא יהיה להם נעים "לחלוק" את שמם עם בובה.
זה לא מפחיד אם עם הזמן הילד מתחיל לקרוא לבובה אחרת.
במשחקי תפקידים ניתן לתת לבובה גם "תפקיד" ושם חדש המתאים לו.
עם הגיל, אופי המשחק משתנה, התינוק עצמו מתפתח ותפיסת הצעצוע שלו יכולה גם היא להשתנות.
