הילד יודע את פשר המלים "אני" ו"אנחנו "בגיל 3. "אנחנו" בהתחלה - הוא וההורים, אחר כך - הוא ועמיתים. הילד נעשה סקרן, מנסה להכיר את כל הסובבים אותו, הוא יכול לתאר את כל רגשותיו וחוויותיו במילים ומחוות. עכשיו הוא יכול לשחק באופן עצמאי לחלוטין ללא פיקוח מתמיד של מבוגרים.
אנשים רבים מבחינים שגם במשפחה אוהבת וידידותית, ילד מעדיף את אחד ההורים. אם לאחד ההורים אין מספיק זמן במהלך היום לתקשר עם הילד, הקדישו אותו בערב לפני השינה: קראו אגדה, שאלו מה קרה היום. אם זה לא נעשה, ילדים נעשים חסרי מנוחה ומצב רוח כדי למשוך את תשומת ליבם של מבוגרים. ההורים צריכים להיות מוכנים ומסוגלים למצוא חצי שעה לתקשר עם ילדיהם.
הפחדים הנפוצים ביותר בין הגילאים 3-5 הם מרחבים סגורים, בדידות וחושך. המשימה העיקרית של ההורים בתקופה זו היא למנוע את הופעתם של פחדים. כדאי לבלות יותר זמן עם הילד, להרגיע אותו בזמן ולהסביר שאין ממה לפחד.
לפעמים הילד מתחיל לעשות הכל כמו שהוא רוצה, עקשן, לא מקשיב למבוגרים. בהתנהגותו הוא מראה שהוא כבר לא ילד חסר אונים, אלא אדם שיש לו דעה מסוימת. כמובן שהורים לא צריכים להוכיח את חפותם בצעקות, אלא להפך, מספיק לומר (לא תמיד את האמת) מה יכול לקרות אחרי פעולה כזו או אחרת. העיקר לא להגזים, כדי שה"בבאיקה "לא יתווסף לפחדיו של הילד. תוכלו לאפשר בפועל לבדוק את "נכונותו" של הילד, למשל, לתת לו לגעת בקומקום חם או ברזל (כמובן, בגבולות סבירים). הילד, לאחר שוודא שאתה דובר אמת, יהיה מוכן יותר להקשיב לדבריך ודעותיך.
לפעמים ילד שמתנהג טוב, אוהב לשחק עם אמו ולהקשיב לאגדות, הופך לבריון בלתי נשלט: הוא מכה את אמו, זורק צעצועים ומסרב באופן מוחלט לציית. יש צורך לדכא מיד התנהגות כזו, מכיוון שבעוד כמה שנים זה יהיה מאוחר מדי.
אם ילד משמיע קללות, קללות, חשוב מאיפה הוא השיג אותם. יתכן שתצטרך לעקוב אחר הנאום בעצמך. הסבירו שלא נהוג במשפחה לומר זאת.
זכור! הנקודה העיקרית בגידול היא שילדים לא שמים לב שמגדלים אותם.
