אין הורים כאלה שהיו רוצים לראות את ילדם בקרב מעשנים. מה עם אלו שמתמודדים עם העובדה שבנם או בתם מעשנים?
איסורים ושערוריות לא יעזרו
למרבה הצער, אם נער נתפס מעשן, סביר להניח שזו לא הסיגריה הראשונה. כלומר, עישון הפך להרגל רע הפוגע בבריאותו. אך חשוב מאוד להורים לא להיכנס לפאניקה, הם לא צריכים לעשות שערוריות, לא להרחיק את הילד מעצמם בצרחות ובאיומים.
המתבגר לא מתחיל לעשן מתוך רצון לחרוץ את הוריו. הסיבה לעישון בגיל ההתבגרות היא הרצון לטעון לעצמם, להיות גרועים יותר מחבריהם, להפגין את עצמאותם ואת עצמאותם. אך אם נער מבין את הצורך באישור עצמי ובכבוד מצד אחרים בצורה כה הרסנית למדי, זהו אות לבעיות פסיכולוגיות. המשמעות היא שהמתבגר לא הובן ונשמע על ידי ההורים בזמן, הצורך שלו באמון, בכבוד ובהבנה לא נותר מצדם. כמובן שעישון, מבחינת ההורים, הוא רע. אבל אי אפשר רק להאשים את הילד בכל דבר. חשוב לנסות ליצור איתו קשר, להחזיר את האמון השבור. מה שלא יקרה, המתבגר צריך להרגיש שאתה מקבל אותו על מי שהוא, עם הבעיות שלו ואפילו עם ההרגלים הרעים שלו.
שיחה אינטימית
כמו בכל נושאי העשרה, ההמלצה האוניברסלית היא דיבור מלב אל לב. נסה להבין אילו מניעים, בעיות ותחושות גרמו לבנך או לבתך לעשן. אל תנזוף במתבגרך, אך אל תסתיר שאתה נסער, והכי חשוב, שאכפת לך מבריאותו ומצבו הנפשי של ילדך.
עדיף אם השיחה בנושא מורכב כל כך תנוהל על ידי האדם במשפחה איתו למתבגר יש את היחסים הכי סומכים וחמים - זה יכול להיות אחד ההורים, או סבא, סבתא, דודה. שאל איזה סוג סיגריות הוא מעשן, באיזו תדירות, כמה ביום, מתי ובאילו נסיבות הוא ניסה לראשונה.
אך אם נער נסוג לתוכו, אינו עונה לשאלותיך, אל תאסור עליו ללכת, לשוחח עם חברים ולשלול ממנו דמי כיס. זה רק יגרום לך להפר את האיסורים, להתחיל לעשן למרות, מתוך תחושת סתירה בגיל העשרה.
העלאה לדוגמא
נסה לעודד את בני הנוער שלך להפסיק לעשן ולתמוך בהם במאמץ זה. שתף את החוויה שלך אם אתה מפסיק או מפסיק לעשן. הציעו להפסיק יחד אם אתם מעשנים. עם זאת, במקרה האחרון, עליכם להיות מסוגלים להפסיק באמת כדי שהמתבגר לא יוכל להאשים אתכם בחוסר יושר ו"סטנדרטים כפולים ".
בכל מקרה, זכרו כי המתבגר זקוק במיוחד לתמיכה והבנת המשפחה, סביבת בית רגועה עם יחס אמון ומכבד של ההורים. ועישון נער הוא לא סיבה להפוך את הסביבה לבלתי נסבלת בגלל הרצאות וסקנדלים מתמידים.
