אנשים שמתוקף המקצוע שלהם מתמודדים עם אמירות אמת ושקריות, פסיכולוגים, חוקרים, עורכי דין ואפילו אנשי חינוך מנוסים, לאורך זמן, מכירים בהונאה באופן אוטומטי מבלי לנתח. אם אתה רוצה לשלוט באותן כישורים כדי להימנע מלהיות קורבן להונאה, או פשוט בגלל שנמאס לך לסמוך על מי שבוגד בך כל הזמן, תצטרך להתאמן. קודם כל, כדאי ללמוד להכיר שקרנים לפי כיוון מבטם.
הכרת שקר לפי כיוון מבט מבוססת על התיאוריה של ריצ'רד באנדלר וג'ון גרינדר, שהוצגה לראשונה על ידם בספר "מ צפרדעים לנסיכים: תכנות נוירו-בלשני (NLP)". לדבריה, אנשים מסתכלים בצורה רפלקסיבית לכיוונים שונים כאשר הם זוכרים ומתי הם ממציאים. יש להבחין בין זיכרונות קינסטטיים, שמיעתיים ויזואליים או דימויים מדומים. כשאתה שואל שאלה לגבי תמונה חזותית, למשל, "איזה צבע הטפט בחדר שלך?", האדם נזכר באופן לא רצוני ב"תמונה "ב זכרונו ומביט ימינה ומעלה. אם אתה שואל "מה הביטוי של לועו של כלב ארגמן?", בן השיח יצטרך לפנטז לעצמו "דיוקן" של חיה כה יוצאת דופן, והוא יפנה את מבטו במודע כלפי מעלה ושמאל. לכן, אם אתה שואל פתאום שקרן שמציע למכור לך בית שאינו קיים בכפר, באילו צבעים שעריו צבועים, יגיע עם תשובה, הוא בעל כורחו יסתכל למעלה ושמאל. השותף שאמר לך את "האגדה" על פגישת הלילה יפנה את עיניהם לשם, אם תופתע לו בשאלה "איזה עניבה לבש שכנתך ליד שולחן המשא ומתן?" כאשר הם מעלים זיכרונות שמיעתיים, אנשים מסתכלים ימינה. אז מבטו של בן שיחו יחלוף לכיוון זה לשבריר שנייה אם תבקשו ממנו לזכור משפט מהסרט. כשאדם בא עם משהו שהוא כביכול שמע, הוא מסתכל שמאלה. שאל את הילד מה אמא שלו אמרה לו כשאפשרה לו לקחת עוד ממתק מהארון והוא, "זוכר" שיחה שלא קיימת, יראה בדיוק שם. כשמדובר בתחושות כלשהן, ריחות, למשל, אנשים נראים מטה. "אתה זוכר את ריח בריחת הים?" - אתה שואל, ובן שיחו, לפחות לרגע, ישפיל את מבטו שמאלה. השקרן, שישאל אותו איזה סוג של ריח של טואלט של חברו, איתו שהה כל הלילה בשחמט, יסתכל ימינה. כמובן שאם האדם שמאלי, הוא נראה מראה. לזכור תמונות חזותיות למעלה ולשמאל, שמיעתיים - ימינה, קינסטטיות - למטה ומימין. זכור כי שקרנים יכולים גם להתאמן, לחזור על סיפוריהם במשך זמן רב, ולכן הם יכולים להתבלבל רק משאלות בלתי צפויות.
