מה לקרוא לתלמידי בית הספר על אכזריות לבעלי חיים?

תוכן עניינים:

מה לקרוא לתלמידי בית הספר על אכזריות לבעלי חיים?
מה לקרוא לתלמידי בית הספר על אכזריות לבעלי חיים?

וִידֵאוֹ: מה לקרוא לתלמידי בית הספר על אכזריות לבעלי חיים?

וִידֵאוֹ: מה לקרוא לתלמידי בית הספר על אכזריות לבעלי חיים?
וִידֵאוֹ: התעללות בבעלי חיים (לא לבעלי לב חלש) 2024, נוֹבֶמבֶּר
Anonim

הקריאה עוזבת לאט אבל בטוח את האדם המודרני. הקריאה המשפחתית נמוגה גם ברקע בגלל היעדר זמן פנוי מההורים. אבל אני כל כך רוצה שהצורך בקריאה לא ייעלם. הספרות מלאה בדוגמאות ומוכנה לתת לילד מידע על הכל.

מה לקרוא לתלמידי בית הספר על אכזריות לבעלי חיים?
מה לקרוא לתלמידי בית הספר על אכזריות לבעלי חיים?

אל תביא לאכזריות

אכזריות כלפי חלשים היא ביטוי נמוך לרגשותיו של האדם. איך להתייחס לתופעה זו? איך ללמד ילד להיות אדיב וחומל? שאלות כאלה עולות מהורים שרוצים להעלות אישיות מן המניין. הדרך הנכונה היא להראות לפי דוגמה אישית, אבל אתה יכול גם לקרוא סיפורים קצרים בנושא זה.

בַּרֶקֶת

תמונה
תמונה

לקופרין אלכסנדר איבנוביץ 'סיפור "אמרלד". כל מה שקורה נראה דרך עיניו של סוס. אמרלד הוא סוס מירוצים גזעי. הוא משתתף במרוצי היפודרום, לוקח פרסים. סוס חי באורווה ליד ההיפודרום. הוא וסוסים אחרים מטופחים על ידי חתנים. הסוס צופה בעולם הסובב אותו. יש לו דעה משלו לגבי האנשים סביבו, על הסוסים והסוסות הניצבים בסמוך.

אמרלד אוהב את חייו, הוא אוהב אנשים. הוא ידידותי כלפיהם. אני אוהב טיולים, מרוצים ורגשות שהוא חווה בתחרויות היפודרום. הוא להוט לנצח, הוא אוהב להיות הראשון. הוא בנוי היטב וצייתני. מקשיב ברגישות לרצונותיו של הרוכב.

ועכשיו הבא, ומתברר, הגזעים האחרונים של הברקת. המחבר מתאר יפה את רגשותיו של הסוס עם הגעתו. השמחה שלו שהוא הגיע לקו הסיום ראשון. אבל הרגשות והבכי של אנשים לא היו ברורים לו. רבים לא שמחו על ניצחונו, אך צעקו בכעס שהסוס הוא דמה, שהם מתעתעים.

לאחר המירוצים הוא נלקח לאורוות ולא הוצא עוד לטיולים. רק זרים הסתובבו והביטו בו מכף רגל עד רגל, ואז הם הובלו לכפר נידח לא מוכר. הברקת הבינה רק דבר אחד, שמשום מה הוא נסתר. הוא זכר את האורווה האהובה שלו, חתנים וסוסים, המיוחלים למרוצים, לריצה מהירה.

הכל נגמר בעצב רב. האיש שלא לקח אותו כבר לא היה זקוק לאמרלד והוא הרעיל אותו בשיבולת שועל.

הוא הרג את הכלב שלי

אנשים מתמודדים עם אכזריות לאורך חייהם. זו הפעם הראשונה שילד נתקל בהתנגשות זו, והוא אינו יודע כיצד להתייחס לכך וכיצד להגיב למעשיהם של אנשים אכזריים.

סופר הילדים יעקובלב יורי יעקובליץ 'יצר סיפורים רבים. אחד מהם "הוא הרג את הכלב שלי" הוא על ילד מתבגר. הוא אסף את הכלב שננטש על ידי הבעלים והביא אותו הביתה. לאמא לא היה אכפת והרשתה לעזוב את הכלב. האב חזר והרחיק את הכלב.

תבורקה התאהב מאוד בכלב, היא הפכה לחבר בשבילו. הוא לא יכול היה להיפרד ממנה, כי הוא הבין שהיא כבר ננטשה פעם אחת. הוא לא יכול היה להתנהג באכזריות כמו בעליה לשעבר. תבורקה לא הצליח להבין כיצד הכלב התערב באביו. הוא החליט לקחת אותה איתו לבית הספר. היא ישבה בשקט מתחת לשולחן העבודה עד שהמורה הבחינה בה.

תמונה
תמונה

המורה גירש את תבורקה עם הכלב מהכיתה. בדרך, הכלב תפס בשובבות אשה עוברת אורח במעיל וקרע אותו. הטבורקה עם הכלב הועברה למשטרה, אך שוחררה כעבור שעתיים. הילד נקרא למנהל. תבורקה סיפר למנהל בית הספר על הרפתקאותיו השגויות. בסופו של דבר אמר הילד כי אביו הרג את כלבו. האב קרא לכלב האמון וירה לו באוזן. תבורקה לא יכול היה להבין בשום צורה מדוע אביו התייחס לאכזריותו כלב. הוא לא הסתדר עם אביו וכמעט ולא דיבר איתו. בשיחה ניסה הבמאי לשכנע את תבורקה ליצור קשרים טובים, אך הילד לא יכול היה לסלוח לאביו על שהרג יצור חסר הגנה. הוא שנא אותו ואיבד אמון בטוב. הוא אמר לבמאי שהוא יגדל ויגן על הכלבים.

תבורקה יזכור לנצח שיש אנשים חסרי לב כמו אביו. הם חושבים שהם חזקים ויכולים לפגוע בחלשים.

תמונה
תמונה

שטן נגוע

תמונה
תמונה

לפעמים אכזריות הופכת להיות בלתי נמנעת וצריך לעשות את מה שמורה. זה קרה לשומר הגבול בסיפורו של י 'יעקובלב, "השטן הגזוז", שלקח לישון כלב שירות ישן. נפגש עם נער מתבגר שהתחיל לשאול אותו על הכלב. הילד ניסה להבין מדוע כבר אין צורך בה ולמה אנשים מתנהגים בצורה כה אכזרית ולא הוגנת.

משמר הגבול אמר שהוא עבד עם הכלב במשך שנתיים, שהוא חכם וחיבה. היא כלבת שירות אמיתית שאפילו יודעת לטפס על סלעים. היא התחילה לשמוע גרוע, הניבים שלה היו שחוקים, והיא נמצאה לא כשירה לשירות נוסף. משמר הגבול אמר שהוא ממלא אחר פקודו של מפקד המוצב ואינו יכול לציית. עליו להביא אישור שהוא הרדים את הכלב.

הילד הקשיב בדאגה לשומר הגבול. הוא לא הבין מדוע יש צורך להרדים את הכלב, ששמר על הגבול כל כך הרבה שנים, היה מסור לעבודתו, נפצע לא פעם בקרב. מדוע כבר אין צורך בה? הוא פחד מעוול וחוסר אונים. הוא הבין ששומר הגבול אינו יכול לעשות דבר בכדי לשנות את גורלו של הכלב. זה הסדר. הילד עקב ובכה מאין-אונות שלו ומאין-אונות של משמר הגבול, שהוביל למוות את חברו הנאמן.

המתבגר החל להתחנן בפניו שייתן לו את הכלב. הוא אמר שהוא ידאג לה. הילד אמר שאם לא יתנו לו את הכלב, הוא היה זורק את עצמו מהמצוק. משמר הגבול ניסה להסביר שהוא לא יכול שלא לעמוד בפקודת המפקד, שהוא עדיין צריך ללכת לווטרינר ולקחת אישור.

הווטרינר הבין הכל וגם ריחם על הכלב, רצה לשמור אותו אצלו. הוא הטיל ספק בכך שהילד יצליח לטפל בכלב היטב. אבל הילד הבטיח שהוא לא יעבור לה עבירה ושאמא שלו מרשה לה. אז הכלב ניצל. גיבור הסיפור יזכור לנצח את היום הזה.

שלושה סיפורים קצרים כאלה יכולים ללמד אותך הרבה. הם יעזרו לך להבין מה זה חמלה ורחמים. כמה חשוב להראות את התחושות הללו ולעזור לנזקקים.

מוּמלָץ: