גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה לא רק לילד, אלא לכל המשפחה. מריבות מתמדות, אי הבנות ובעיות בין כל בני המשפחה בתקופה זו הופכות לקשות לשאת, הן נפתרות לאורך זמן וקשה.
במהלך תקופת המעבר, המתבגר הופך להיות פגיע, רגיש, דעתו נוגדת את אמונות ההורים. אם לא ניתן למצוא את הפשרה בזמן, המתבגר נכנס לחברה גרועה, רוכש הרגלים רעים ולפעמים חושב על התאבדות. רוב ההתאבדויות מתרחשות בתקופת המעבר, כשהילד רק מתחיל לממש את מטרתו, לבנות קשרים עם בני גילם. המתבגר נוטה לאדישות, לרוב אינו רוצה לקבל את עצמו כפי שהוא.
הורים בתקופה כזו צריכים להיות קשובים במיוחד לילד, לעיתים קרובות לדבר איתו מלב אל לב ולבנות מערכות יחסים בוטחות, מכיוון שבגיל "רך" כזה נער זקוק מאוד להבנה וליחס רגיש כלפי עצמו.
הסכסוך בין "אבות וילדים" הוא סכסוך קלאסי הגלום בזמן, שנראה כי לא ניתן לפתור אותו. עם זאת, אם תבדוק את מהות הבעיה, תבחין שם בתכונה האנושית השלילית העיקרית - חוסר הרצון להקשיב ולהבין. אם כל משפחה הייתה מנסה לשמוע, ולא להישמע, אז הבעיה לא הייתה מקבלת מידה כל כך עולמית.
היכולת להקשיב היא כשלעצמה מיומנות בעלת ערך רב, ואם הוא עובד גם ביחס לילדו, אז נוכל לשקול שהדבר הגרוע ביותר בעידן המעבר נגמר. הורים רבים מאשימים את ילדיהם בעישון, שחזרו הביתה מאוחר, עברו רע בבית הספר, אך הם לא מבינים שאין להאשים את הילד כאן. תוכחה במקום ישיר היא אסטרטגיה שטרם הובילה אף הורה להצלחה בהורות. אחרי הכל, כדאי לזכור את עצמך בגיל ההוא לפני שאתה ממהר להאשים. הילד עצמו ירצה לחזור הביתה מוקדם אם הוא יודע שלא ישפטו אותו שם.
גיל המעבר הוא בחינה יצירתית להורים, כמו גם מבחן כוח מבחינה חברתית, רוחנית ותקשורתית. צריך להתכונן ברצינות לבחינה זו כדי להתקבל לאמון ולקבל אשראי בצורה של הכרת תודה.
