לא כל משפחה מחליטה להביא לעולם ילד שני. תינוק אחר, כמובן, יביא הרבה שמחה, אך הוא בהחלט ישבור את קצב החיים הקבוע שלך. לפני שתקבל החלטה חשובה זו, עליך לשקול את היתרונות והחסרונות.
תנאים אובייקטיביים
במשפחות שונות עם שני ילדים המצב יכול להיות הפוך לחלוטין, וכל שאר הדברים שווים. לדוגמא, אם אחת עושה עבודה מצוינת עם תינוקות ללא עזרה מבחוץ, עובדת, יש לה תחביבים וזמן למטלות הבית. השני נמצא בלחץ מתמיד, אין לו זמן לשום דבר ומתפרק על יקיריהם. במקרה זה, מספר גורמים אובייקטיביים יכולים להשפיע על מצב העניינים: המצב הכלכלי במשפחה, מורכבות העבודה העיקרית, ארגון החיים, חלוקת האחריות, האווירה הפסיכולוגית במערכת היחסים. אם אתה בסדר עם זה, אל תפחד שילד אחר ישבש את מהלך הדברים הרגיל. אם אתה יכול להתמודד בקלות עם תינוק אחד, אין זה סביר שיהיה לך קשה עם ילד אחר.
העריך מראש את התנאים שיש לך. האם תצטרך להקריב עבודה ולאבד את המצב הכלכלי שלך לאחר לידת ילד אחר? האם אתה יכול לוותר לזמן מה על הבילוי הרגיל שלך מבלי לפגוע במשפחתך? אם התנאים האובייקטיביים הכוללים שלך נוחים, סביר להניח שתלד וילד את שני הילדים באווירה של אהבה ושלווה.
בְּרִיאוּת
הבריאות של ילדך שטרם נולד תלויה ישירות שלך. עברו את הבדיקות הדרושות, דאגו לטיפול במחלות כרוניות. אם הלידה הראשונה שלך הייתה קשה או אם יש לך מחלה קשה, שוחח עם הרופא שלך על מידת התחזית שלך.
חשוב גם משך הזמן שעבר מאז הלידה הקודמת. גם אם את בריאה לחלוטין, אך ילדת לפני פחות מ-6-8 חודשים, לגופך עדיין לא הספיק להתאושש. היו מוכנים לעייפות, לחסרים במיקרו-תזונה, ואולי לביקורים תכופים יותר אצל רופא הנשים שלכם. אם להיפך, ילדת לפני זמן רב (לפני יותר מעשר שנים), זכור שבזמן זה, ככלל, אספקת הדם לרחם מתדרדרת.
לטענת רופאים רבים, הזמן האופטימלי לתכנון תינוק שני מבחינה בריאותית הוא 3-8 שנים לאחר לידתו של הראשון.
היבטים פסיכולוגיים
אמהות רבות מתחילות לדאוג מראש כי לא יוכלו לאהוב את ילדן השני באותה מידה כמו הראשון. ברוב המוחלט של המקרים מדובר באשליה מוחלטת. משאב האהבה האימהית האמיתית הוא אינסופי באמת, ומאוחר יותר, בחיבוק שני תינוקות, תזכרו בחיוך את פחדיכם הבל.
יתכן ואתה חושש ששני ילדים יתקוטטו ויקנאו זה בזה. יש להבין כי אי אפשר לחזות מצב זה, למרות נתונים סטטיסטיים כלשהם. כן, ישנן המלצות של פסיכולוגים, לפיהן הגישה השלילית של המבוגרים כלפי הצעירים היא הרלוונטית ביותר בגיל 3 שנים. יחד עם זאת, מאמינים שאם ההבדל בין הילדים הוא 1-2 שנים, אז אפשר לשכוח מקנאה: הילדים יסתדרו טוב וישחקו אחד עם השני, והזקן ישכח במהרה את התקופה בה הוא היה לבד עם הוריו. ההבדל בין 8-10 שנים הוא לא פחות חיובי: מול ילד מבוגר תמצאו עוזר שלא יסולא בפז. עם זאת, במציאות זה לא תמיד המקרה. אין זה נדיר שילדים, ללא קשר להבדל הגילים, גדלים כזרים, ובהמשך נזכרים בתלונות הוריהם.
הרבה תלוי בעצמך, איך תגדל את ילדיך, איזה נימה תתן בקשר שלהם, איך תגיב לתלונות ולבעיות שלהם. אחרי הכל, ילד יחיד במשפחה יכול להתבגר להיות אגואיסט מקנא, נעלב מכל העולם וממך באופן אישי.
