הבעיה של אבות וילדים היא בעיה נצחית. במיוחד קשה עם מתבגרים, מכיוון שהתבגרות היא התקופה הכי לא נעימה וקשה ביותר. התינוק של אתמול מתמודד עם שינויים בעולם, עם קשיים, בנוסף, הרקע ההורמונאלי המשתנה משפיע, מופיעים מאפיינים מיניים משניים, כל זה מזעזע את הילד.
מערכות יחסים קשות עם עצמך, עם קרובי משפחה ובני גיל מביכות לעתים קרובות נער. אם הורים מתעלמים ולא לוקחים בחשבון את הגורמים הללו, לא מבחינים בשינויים אצל הילד ולא לוקחים בחשבון את צרכיו, אזי התקשורת בין הורים למתבגרים עלולה להיות קשה ואף להוביל לתוצאות הרות אסון.
אם לבן יש סימנים גלויים לבעיות בצורת חבורות, כיצד יכולים ההורים לעזור? ברור שהחבלות לא הופיעו מהאימון שהילד לומד בו. בינתיים, ילדים מסתירים לעתים קרובות סכסוכים בבית הספר או בחצר. חבורות הן הסימן הראשון לסכנה אפשרית, ולכן ההורים צריכים לדבר ברצינות עם ילדם. אם הקשר בין בני נוער עולה מדרגה, זה יכול להוביל לפציעה קשה ולטיפול ארוך טווח.
טוב אם יש גבר במשפחה שהוא סמכות, הוא יכול לעזור למתבגר בעצותיו או במעשיו. ולאם די קשה להתמודד במצב כזה, כי היא לא יכולה לקחת על עצמה את התפקיד הגברי. אם היחסים בין ההורים לילד אינם היחסים החמים והאמינים ביותר, אז לקבלת עזרה אתה יכול וצריך לפנות לפסיכולוג מוכשר שיעזור לך למצוא דרך לצאת מהמצב.
בגיל ההתבגרות חובה לדבר עם הילד. הסבירו לילד שאתם צריכים לדבר בגלוי עם יריבים, שאלו ישירות מה לא מתאים להם. המילים הרגילות מובילות לקרב נוסף, מכיוון שבני הנוער אלימים מאוד. האם כדאי להסתכן בבריאות פיזית ונפשית על מנת להוכיח משהו? לדברי פסיכולוגים, יש להסביר את הילד שכל הסיבה אינה בעצמו, לא בעובדה שהוא איכשהו שונה, אלא בעבריינים עצמם. שאנשים בטוחים ומאושרים לעולם לא יפגעו באחרים.
למדו את ילדכם לצאת מהסכסוך באמצעות הומור, לא להגיב בתוקפנות לתוקפנות. אם אתה רואה שהמצב נעשה קריטי ואתה זקוק לעזרה של גורמים חיצוניים, אז אל תשהה את זה. לא כדאי גם לדאוג בטרם עת, אחרת המוניטין של המתבגר יסבול, והם מגיבים אליו בכאב רב. אם אתה כל הזמן דואג לילד שלך, הולך על העקבים וכל הזמן דואג לו, אז אתה מסתכן באיבוד מוחלט של כל הקשר איתו. על הילד להבין שיש מאחוריו משפחה, אשר במידת הצורך תמיד תבוא להצלה, במקרה זה הרבה יותר קל לילד לשרוד ממצב סכסוך עם אנשים אחרים.
