ילדים לא תמיד גדלים צייתנים, כנים, אחראיים. ולעתים קרובות מאוד ההורים אשמים בכך. הם לא מעניקים לילד את הכמות הנכונה של חום וטיפול. והוא מתמרד בתגובה, משקר, גס רוח.
הוראות
שלב 1
ילדים צעירים אוהבים את הוריהם, יהיו אשר יהיו. הבנת הסביבה באה אחר כך - בגיל שש או שבע. עד לנקודה זו, הילד ממשיך לכבד ולהעריך אפילו את ההורים הקרים והרגועים ביותר מבחינה רגשית רק בגלל שהם נמצאים איתו כל עוד הוא זוכר.
שלב 2
בגיל שש עד שבע, כאשר הצורך באינטראקציה חברתית עולה, הילד מתחיל ללמוד שישנן משפחות אחרות בהן באמת אוהבים ילדים. הוא מתקשר עם חברים וחברים לכיתה המספרים לו על כמה הורים טובים וטובים, איך הם אוהבים ומעריכים את ילדיהם. הילד מתחיל להשוות את ההתנהגות של קרובי משפחה של חברים עם אמא ואבא שלו. וההשוואה לרוב אינה לטובת המשפחה. ואז הילד מנסה להבין מדוע זה קרה.
שלב 3
כאשר ילד מנסה לגלות ממבוגרים מדוע הם מתייחסים אליו בצורה כה קרה או קשה, הוא אינו יכול לנסח שאלות במדויק, ולכן הוא שואל שאלות מובילות. לדוגמא "מדוע ילדת אותי", "מה היית עושה אם לא הייתי שם" וכו '. שאלות כאלה ודומות צריכות להזהיר הורים אוהבים. מכיוון שעל פי התשובות הילד בונה את יחסו הנוסף להוריו.
שלב 4
לאחר חשיבה מחודשת על המצב בו אהבה לא מודעת עוברת או לא עוברת לאהבה מודעת, הילד מתחיל תקשורת נוספת עם ההורים. אם התינוק משוכנע שהוא אהוב ומעריך אותו, הוא חדור ביטחון באהוביו, מקדיש אותם לכל בעיותיו, מבקש עזרה. אם הילד הבין שהוריו אינם מתייחסים אליו בחום רב מדי, וממלאים את חובותיהם רק משום שאין אף אחד אחר שיעשה זאת, ולא מתוך אהבה לילדו שלו, הוא מתבודד. הילד כבר לא מראה לאמא ואבא שהם אהובתו, מתחיל להתנהג כמסוגר, או להיפך, להתחצף. כל זה נעשה על מנת לעורר אצל יקיריהם לפחות כמה רגשות שיכולים להבהיר כי הילד אינו אדיש כלפיהם כלפיהם.
